מדי פעם, כשמתפוצצת פרשה כגון פרשת הפרדת היולדות שהתפוצצה לאחרונה, שומעים כל מיני קולות כמו "איך לא למדנו שום דבר, שבעים שנה אחרי השואה". אז תעשו לי טובה….

קודם כל, לפני שנעסוק בעניין עצמו, תרשו לי לשאול שאלה טכנית: למה ההשוואה לנאצים היא פריוילגיה של צד אחד בויכוח, בעוד שעל הצד השני היא אסורה לחלוטין? אבל תעזבו, סתם קטנוניות, נגש לגופו של עניין:

להיטלר היו שתי בעיות: א. הוא היה גזען. ב. הוא היה רוצח. הבעיה העיקרית שלו היא השנייה. אבל משום מה כולם נטפלים דווקא לראשונה.

כי אם כל מי שרצח אנחנו לא רוצים להיות כמותו גם בעניינים אחרים: היו וישנם מקרים רבים של רצח על רקע רומנטי. אז למה שלא נאמר שאסור לאדם להתאהב באשה?

אז היטלר הוא לא רלוונטי לעניין. לא כל גזען הוא רוצח. וצריך פרופורציות. אם היתה תאונת דרכים כי מישהו נהג במהירות 250 קמ"ש, אי אפשר להביא מכאן ראיה שאסור לנהוג במהירות 30 קמ"ש. למרות שההבדל בין שני המקרים הוא כמותי בלבד. יתר על כן, גם נהג שנהג 5 קמ"ש יותר מהמותר, הוא עדיין לא נהג פרוע.

אבל גם זה עדין לא משיב לגופו של עניין. זה רק תוקף את המתודיקה. ותו לא.

לגופו של עניין. אם במגלת העצמאות (או בכל נייר רשמי אחר) היה נאמר "מדינת ישראל מכירה בעובדה שחיים בה עמים שונים, והיא תתן לכל אחד מהם את מקומו ופרטיותו", לא היו תלונות. זה היה נחשב לנוהג מכבד וראוי. אבל כאשר אחד העמים אכן דורש פרטיות, כולם נבהלים בשם השד הגזעני שרק הצל שלו כבר מפחיד את נותני הטון במדינה: "אוי מה יגידו עלי?"

מה יגידו עליך? בינתים עוד לא אמרנו כלום על עליונות או עדיפות של עם אחד על משנהו (לא אמרתי שלא נגיד בעתיד, אבל בינתים עוד לא אמרנו). רק אמרנו שכל אחד משני העמים רוצה לשמור על המרחב שלו ועל הזהות שלו. ושכל אחד מהם רוצה את חברתם של בני עמו. מה רע בזה?

הערבים הם נחותים

משום מה, מקובל בשיח הציבורי (והמשפטי) שהפרדה בין אוכלוסיות היא חוסר שוויון. כך מקובל וכך אומרים, אבל זה חסר כל בסיס. למה לומר דבר מעין זה? מה הבסיס? נותנים לכל אחד את אותן זכויות, במקומו שלו. איפה אי השוויון? טענת אי השוויון היא תירוץ לנסיון לכפות על הציבור אידאולוגיה שהוא לא חפץ בה.

כאמור, עד כאן לא אמרנו שיש עם שיש לו עדיפות על עמים אחרים. רק הפרדנו בין השוים. אבל גם לומר שיש עם שיש לו עדיפות על עמים אחרים, זה לא דומה ולא מתקרב לנאציזם. כל עם מאמין בעדיפותו ודואג לעצמו. בדרך כלל זה לא מביא אותו לחשוב שהוא צריך להשמיד את האחרים. זכותו של כל עם להאמין בעדיפותו. ודאי עם ישראל שמאז ומעולם יודע שהוא העם הנבחר והקדוש. כך אומרת תורת ישראל. ולא צריך לפחד מזה.

יתר על כן. הפחד הנוראי מפני דמיון כלשהו למישהו, מביא אותנו להתעלם מהעובדות ולשקר. זה פוגע אפילו באקדמיה. היום אי אפשר לערוך באקדמיה מחקר אובייקטיבי שיבחן האם ישנם כשרונות או יתרונות שמצויים באופן מובהק אצל עם אחד ביחס לעם אחר. כלומר: אם ימצא כשרון שבו הערבי עדיף על היהודי – אהלן וסהלן. כי האקדמיה גזענית: ברור שם שהערבים יותר נחותים, ולכן זו לא גזענות לומר שהערבים מוכשרים יותר. הבנתם?

מאותה סיבה: אם יהודיה תבקש את חברת היהודיות זו גזענות, אבל אם ערביה תבקש את חברת הערביות זה בסדר גמור. למה? כי התקשורת הניחה מראש שהערבים נחותים. התקשורת גזענית. אבל מסקנות הפוכות אסור להסיק. אנחנו נדרשים לעוות את המציאות ואת התוצאות, ולהגיע למסקנות הרצויות. ובלבד שלא יאמרו עלינו שאנחנו גזענים חלילה.

אז המציאות היא שיש הבדל בין עם לעם. זו המציאות ולא צריך להתעלם ממנה. במקום לחנך לטשטוש הבדלים ולהתעלמות מהמציאות – תחנכו לכך שלא רוצחים.