לקראת הסרט "בדרכה שלה" שישודר הערב (בערוץ 10) המגולל את סיפור חייה של דפנה מאיר הי"ד שנרצחה בפיגוע דקירה בפתח ביתה ביישוב עתניאל, שוחחו בני משפחתה על הרגעים הקשים, על השכול המלווה אותם בכל ברגע ועל השינוי, לטובה, שעברו היחסים בינם לבין ריבונו של עולם.

"אני לא מפחד לכעוס על אלוהים בכלל", נראה נתן מאיר, בעלה של דפנה, אומר בסרט. לדבריו: "אין לי פחד מלקבל את רוע הגזירה. אין לי פחד מלהגיד: אתה אחראי למה שקורה פה. אתה אחראי לזה שאני אלמן ויש לי שישה יתומים. אבל אם אלוהים החליט לתת לי כאפה, זה אומר שהוא לא אלוהים? זה אומר שהוא החליט לתת לי כאפה. זה לא אומר שהוא לא עשה נס. זה לא אומר שהוא לא התערב באופן אישי. זה לא אומר שהוא לא חרג מכל הכללים הכי טבעיים של ההנהגה שלו, והחליט לעשות משהו שמבחינתי, הוא הטרגדיה האישית שלי. אבל מה לעשות שאני פשוט לא כועס עליו".

רננה, ביתם של דפנה ונתן שוחחה עם אתר ynet ואמרה כי "אין לי על מי להוציא את הכעס הזה".

"אני אלף פעם משחזרת בראש: למה היא לא עשתה ככה, ולמה היא לא ברחה, למרות שאני יודעת שזה לא היה עוזר. אני אומרת לה: למה את לא פה? לא משנה הסיבה, את לא כאן. אני מבטיחה לילדים שיהיו לי, שאעשה הכל להיות שם בשבילם. כמה שזה חסר לי, אני לא רוצה שזה יהיה חסר למשהו אחר".

"הרבה פעמים כשמתפרץ בי כעס, אני לא חושבת: 'למה אלוהים?'" היא מספרת בסרט. "אני חושבת: אמא, למה לא סגרת את הדלת? למה פתחת אותה? איך לא יכולת להתנגד לו? למרות שאני יודעת שזה היה אבוד. כבר מהשנייה הראשונה לא היה לה סיכוי. אבל באיזשהו מקום כן יש לי כעס עליה: למה נראה לך שאת עוזבת אותנו ככה? מי החליט שזה פייר שאת תהיי למעלה ואנחנו כאן למטה?".

(מתוך הסרט "בדרכה שלה")

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2016/04/דפנה-מאיר-טמקא.mp4]]]

רננה אף סיפרה על כך שראתה את אמה ברגעיה האחרונים: "קלטתי את הסיטואציה מאוד מהר, וזה מה שעזר לי לשמור על קור הרוח. המקרה היה למעלה, והיא הייתה בקומה התחתונה. לא רציתי שאחותי תעלה כי אני הזדעזעתי, והזדעזעתי מהמחשבה שהיא תראה את מה שאני רואה. היא נשמה לא טוב. האמת היא שהבנתי לבד, עוד לפני שהאמבולנס הגיע. משהו בי ידע שזה אבוד. הייתי למעלה עד שהגיע מד"א, ואז ירדתי לאחים שלי שהיו למטה כל הזמן הזה".