בבית הכנסת התעורר בשבת ויכוח אם (בעת פתיחת הקודש או לאחר קריאת התורה) בעת שאומרים את התפילה לשלום חיילי צה"ל, יש לומר גם את התפילה להחזרת השבויים והנעדרים. השקטנו את הוויכוח לאחר שאמרנו כי אל לנו לקבוע, ונשאל את חוות דעתו של הרב.

תשובה:  מציאות

על מנת להכריע בשאלה, עלינו לדעת את  המציאות. ככל שידוע לי אין שבויים של צה"ל ואין נעדרים בפעולות איבה או במלחמות:

נעדרי קרב סולטן יעקב, כנראה אינם בין החיים. הדר גולדין ואורון שאול הי"ד הוכרזו על ידי צה"ל כחללים (אשר מקום קבורתם לא נודע) גם רון ארד, ככל שידוע, אינו בין החיים. גיא חבר, חייל שנעלם לפני כמעט 19 שנים, ללא שום ידיעה על מצבו עד היום. נראה כי אם היה נחטף (כמו ששיערו בתחילה) היו רואים סימנים בשטח. לכן קרוב לוודאי שאין הוא בין החיים.

חשיבות החזרת גופותיהם למשפחתם ולקבר ישראל ברורה, ואין צריך להרחיב על כך.

אברהם מניגסטו שעבר את הגבול לעזה. לא ברור מה היה שם, ומה עלה בגורלו. לא קיבלנו הנחיות מהרבנות הראשית או מהרבנות הצבאית לגבי כל אחד מהנ"ל.

הצעה

פעם בחודש נישא תפילה להחזרתו ולהשבת גופות חיילינו לקבר ישראל. כך שמצד אחד לא יהא לבנו גס בתפילה זו, כדי שחס וחלילה לא יהיה מצב שנאמר אותה בלא כוונה כצפצוף הזרזיר. ומצד שני שלא נתעלם מצערן של המשפחות שיקיריהם נעלמו או נהרגו בקרב.

נראה לי כי "מי שברך" אינו נכון. כי אין לומר הוא יברך את… על כן אני מציע לומר את הנוסח שאומרים (האשכנזים) בימי שני וחמישי (בימים שיש בהם תחנון), בקיצור:

אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, ובכללם אברהם מנגיסטו,  ומשפחות גולדין, שאול, חבר וארד, ונעדרי קרב סולטן יעקב, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפלה לאורה, השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.