בימים האחרונים הסתובבו ברשת נתונים המראים כי החינוך הדתי נמצא בראש טבלת האלימות. ברשת ראינו חילונים צוהלים ומנגד, דתיים שנכנסים למגננה ושולפים שלל תירוצים מהבטן: זה משום שמדובר בבתי ספר לבנים, הנתונים ישנים, אי אפשר לסמוך על סקרים, זה בגלל שהחינוך הדתי קולט אוכלוסייה חלשה רבה יותר ועוד ועוד.

שלל התירוצים אמורים לגרום לנו לנשום לרווחה, אולם מי שקורא היטב את הנתונים יראה שאין סיבה להירגע. למעשה, עובדתית, אכן בתי הספר הדתיים נמצאים בראש הטבלאות. במרביתם מדובר בבתי ספר שהם רק לבנים ובעיקר באליטיסטים שבהם. הנתונים נכונים ולא מדובר בסתם סקרים חובבנים אלא במבחני מיצ"ב שנעשים בפועל מול עשרות אלפי תלמידים בכל שנה. גם אם יש טעות נקודתית ביחס למוסד זה או אחר, הרי שהסטטיסטיקה הארצית שבה מתאזנים הטעויות שבכל הצדדים, מאוד ברורה.

כעת ננסה להבין יותר את הנתונים: ראשית, רמת אלימות בבתי הספר של הבנים אינה מתאזנת עם הרמה שבבתי הספר של בנות. מבחינת האקלים הבית ספרי, ההפרדה המגדרית פוגעת בבנים יותר ממה שהיא מיטיבה עם הבנות. במילים אחרות: העלייה הגדולה ברמת האלימות של בתי הספר לבנים גדולה מגובה הירידה שהייתה בבתי הספר של בנות ואכן מבחינה ארצית, ההפרדה יוצרת יותר אלימות. הדבר נובע מכך שריכוז גדול של בנים לא רק מעלה סטטיסטית את מספר אירועי האלימות, אלא שהוא באמת מעודד אותה. אם נכנסתם פעם ללמד בכיתה מעורבת ואח"כ בכיתה שיש בה רק בנים, רוב הסיכויים שכבר תבינו לבד מדוע יש יתרון אקלימי בסביבה מעורבת.

שנית, שמא תאמרו כי הילדים שבאו מ"בתים טובים יותר" מודעים יותר לאלימות ולכן הם מדווחים עליה יותר. – אז כפי שכבר התנועה פרסמה בעבר, ראינו תוצאות דומות לא רק במדד האלימות אלא גם במדדים כמו "יחסים חיוביים בין תלמידים לחבריהם", "התנהגות נאותה של תלמידים", "העדר תחושת מוגנות", "תחושה כללית ביחס לביה"ס" ועוד. וכך גם במדדים האחרים, הממ"דים המעורבים והאינטגרטיביים, הגיעו בממוצע למקום דומה לזה של הנפרדים, ולעיתים, כמו במקרה של "תחושה כללית ביחס לבית הספר", אפילו למקום יותר טוב. התוצאות במעורבים היו טובות, לא רק יותר מאשר בבתי ספר לבנים שם האלימות היא דבר די מובן, אלא גם יותר מאשר אם משווים לחישוב הממוצע של המוסדות לבנות בלבד ומוסדות לבנים בלבד, יחדיו.

והנה הנורה האדומה שצריכה להידלק אצל כל אחת ואחד מבני ובנות הציונות הדתית: בכל מקום בעולם, ככל שיש יותר ילדים מרמה חברתית כלכלית נמוכה, כך האקלים יורד ויש אלימות רבה יותר. לעומת זאת, החינוך הדתי הוא המקום היחיד שבו זה הפוך.

שימו לב שוב לטבלת בתי הספר שמובילים את האלימות בחמ"ד לפי נתוני המיצ"ב. תודו שציפיתם לראות בראש הטבלה את בתי הספר המעורבים והאינטגרטיביים, אלה שקולטים את ילדי השכונות והילדים המסורתיים. והנה מתגלה שרוב הרשימה בנויה על בתי הספר הכי אליטיסטים, "תורניים" והמסננים של החינוך הממלכתי דתי.

את הטבלה הזו אתם יכולים להשיג בקלות מאתר מדל"ן, אך בגלל שלא נכון לדעתנו לצבוע ילדים בתדמית מסויימת, צנזרנו את שמות בתי הספר ואת מיקומם. שימו לב בטבלה לטורים של הרמה החברתית: בממוצע, מספר התלמידים המגיעים מרמה סוציו-אקונומית נמוכה, עומד בממ"דים הרגילים, המעורבים, על כ-34.5%. בבתי הספר הנפרדים הוא הרבה יותר נמוך (כפי שגם רואים בטבלה). במילים אחרות: למרות שבתי הספר הנפרדים קולטים אוכלוסייה מרמה חברתית גבוהה יותר- הם מגיעים לרמת האלימות הגבוהה ביותר.

במילים פשוטות יותר, מקובל לתלות את רמת האלימות הגבוהה בחינוך הדתי, בקליטה הרחבה והמבורכת של אוכלוסיות חלשות. ובהתאם, ההורים חוששים מכך והולכים לחינוך ה"תורני יותר" והמתבדל. אלא שבבדיקה ארצית מתגלה שזהו הסבר מוטעה לחלוטין. הנתונים מלמדים שדווקא בתי הספר המעורבים – בהם יש פי שניים יותר תלמידים מרקע סוציו- אקונומי נמוך – משיגים תוצאות אקלים הדומות לשל אלו המתבדלים, ולעיתים אפילו טובות יותר. הסיבות לכך שונות אך לשם פירוטן יש צורך במחקר נוסף.

מבחני המיצ"ב הם מדדים מורכבים ולא צריך בכל רגע לשנות מדיניות רק לפי תוצאותיהם. ואולם, כשיש מובהקות גדולה כל כך, שחוזרת על עצמה כבר כמה שנים, ראוי שהציבור הדתי יפסיק לתת תירוצים ויבחן היטב לאן הוא שולח את ילדיו ויתעלם מהסטיגמה הלא נכונה על בתי ספר מעורבים ואינטגרטיביים. כנראה שמי שקולט את האחר ויודע להכיל אנשים שונים, הוא אכן מי שינהג עימו בצורה נאותה יותר.

=======

שמואל שטח הוא מנכ"ל תנועת 'נאמני תורה ועבודה'