מתי דן בשיר מיוחד/ אל תלכו עם הראש בכותל

הכותל שלי

מתי דן

הכותל שלי הוא קדוש וטהור,

הוא יציב, זקוף וגבוה,

הוא עבר הווה ועתיד,

הוא דתי,

הוא אדוק,

הוא הרודיאני, הרצליאני, תל אביבי, בני ברקי,

חרדל"י, דתלש"י,

הכותל שלנו הוא אני.

הכותל עושה את כולנו עם אחד,

הוא חי בקרבנו, הוא משענת עבורנו.

שרדנו את הגלות האיומה של אלפיים שנה,

עברנו מסעות צלב, אינקוויזיציה,

פוגרומים, שואה איומה ונוראה,

כמוהו –

שרדנו ושמרנו על דתנו,

ודתנו שמרה עלינו.

והוא כמונו –

שרד את כל הכובשים והאויבים,

ולא נכנע,

ולא התכופף,

פעם נגלה ופעם נכסה,

אך תמיד נשאר יציב.

תמיד נשאר טהור וקדוש.

הוא שרד את טיטוס, אדרייאנוס, רומא, ביזנט,

ממלוכים וטטרים, סלג'וקים, תורכים ובריטים,

וגם פלסטינים,

ולא שינה צורה.

אף טיח לא כיסהו.

יש לו הרבה מה לספר לנו,

ולנו לספר לו.

לכן כולם נוהרים אליו בהמוניהם,

ביום ובלילה, בגשם ובשלג, ללא הפסקה,

ומרגישים בו קרבת אלוקים.

אז בואו נפסיק בניסיונות לשנות אותו,

אפשר אולי ללכת לפעמים 'עם הראש בקיר',

אבל בלתי אפשרי ללכת עם הראש בכותל…

כשנזכה פעם לעלות להר פנימה,

יהיה זה בזכות ששמרנו על קדושת הכותל המערבי,

על קדושת עצמנו, על קדושת עמנו,

ועמדנו להתפלל לפני ה' עִם מחיצה.

כן – מחיצה כזו שמאפשרת לחבר את כל ישראל לאביהם שבשמים בקדושה ובטהרה.

==

*נכתב בהשראת מאמרו של הרב צבי יהודה קוק – 'מאחר כותלנו', תרצ"ז

לתגובות: matidanac@gmail.com