מדי פעם הם עושים את זה. ערוצי התקשורת הגדולים יוצרים סדרה שעוסקת בחרדים, אבל באמת, עם כל הניו-אנסים והדקויות המאפיינים ציבור זה. הבימאי עושה עבודת שטח מקיפה, והשחקנים מתכוננים במשך זמן רב שהכל ייראה ממש ממש אמיתי. ואפילו לא מנסים להכפיש את החרדים. סדרה טלוויזיונית לכל דבר.

וראה זה פלא, גם אנשים תורניים שבימים כתיקונם לא צופים בטלוויזיה, מוצאים עצמם יושבים על הכורסה וצופים ב'שטיסל'. הרי אין כאן בעיית צניעות, אין דברי כפירה, ולכאורה אין אפילו חילוניות. היוצרים טרחו להעלים כל זכר שלה, ונראה כאילו השחקנים הם בוגרי ישיבות חשובות. אחד מחבריי שאל אותי: בעצם, למה לא? מה רע?

הפקתה של סדרה על חרדים היא הזדמנות מצוינת לברר את יחסנו לתרבות הטלוויזיה. אמנם אין כאן בעיית צניעות, אבל יש כאן שטויות. יש כאן צופים שיושבים באפס מעשה ומכלים את זמנם בלי להחכים, בלי לתרום, בלי להועיל, בלי לחזק את הקשר עם בני משפחתם שכל היום חיכו לכמה דקות משותפות. יש כאן תרבות של בריחה מהמציאות, אל צפייה בזולת הדמיוני במקום בעצמי ובזולת האמיתי.

הביטויים שחדרו לשיח החרדי

(באדיבות yes)

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2016/01/Aoob8-SiK9-hkxE1QVe5jMvSL6ljl48cifInO32M53Fe.mp4]]]

יש כאן תרבות חילונית שמתגלמת בשחקנים 'חרדיים': 'שטיסל' לא מעורר אותנו לרצות יותר קדושה וקרבת ה', הוא לא עוזר לנו להתנתק מהתאוות ולהתחבר לשאיפות נעלות יותר, והוא לא מחזק את מחשבותינו על תיקון העולם. להיפך – צופי 'שטיסל' מולעטים ברושם המוטעה, כאילו אין הבדל של ממש בין חרדי לחילוני, מלבד התפאורה ואורך הבגדים. כולם בני אדם, לכולם משברים, טעויות וגם הצלחות. כולם טועים, וכולם מחפשים כסף, כבוד ונשים. ותורה? מי שמע עליה? זהו קורטוב מהמסר הסמוי שיוצרי הסדרה מצליחים להעביר לצופים התמימים.

איך אמר אחד הרבנים החרדים: "אמרו לי רוצים להראות את הפן היפה שלנו, את גאולה, את החבר'ה שלנו, אבל עכשיו אני רואה את הסבתא שרואה טלוויזיה".