שיבי פרומן מגיב למתקפה: "עיוות המציאות"

שיבי (אלישיב) פרומן, בנו של הרב מנחם פרומן זצ"ל, ובעלה של מיכל פרומן שנפצעה בפיגוע דקירה ביישוב תקוע לפני כשלושה שבועות, התייחס למתקפה שכוונה כלפי אשתו בעקבות דבריה לאחר שנדקרה על ידי מחבל, ומאשים את התקשורת בעיוות דבריה.

כזכור, מיד לאחר פיגוע הדקירה אמרה פרומן דברים מפתיעים לפיהם "יש משהו בזה שמקרבים אליך סכין. המלחמה הזאת מקרבת. זה דבר מאוד אישי שמקרבים אליך סכין. הרגשתי קרובה אליו. תהיתי מה עבר לו. למה עשה את זה מה רצה בזה. האם רצה להיות חלק מהשהידים להיות חלק מאיזה משהו. אני לא יודעת. היה נראה כאילו הוא בא לדקור ולברוח. בא להשיג איזו מטרה שהיא לא להרוג אותי".

כזכור, דבריה הלא שגרתיים של פרומן הביאו רבים מקרב הציונות הדתית לתקוף אותה והרב ישראל רוזן אף כינה את דבריה "אמירות הזויות".

"אשתי האהובה שתחיה נצח-נצחים – ומכשול רציני אחד היא כבר עברה – שיתפה את העולם בתחושות שעלו בה לפני שנדקרה בידי מחבל פלסטיני בתקוע ולאחר מכן היא תיארה כיצד רגע לפני הפיגוע ראתה נער פלסטיני אבוד וניסתה לברר מה רצונו, וכיצד במהלך הפיגוע, תוך שהיא מתגוננת על חייה, הרגישה שהוא חסר את הרשעה והרוע שדמיינה כל כך הרבה פעמים, וכי הוא רק נער אבוד שמחפש ערך בתוך המעשה הנורא הזה", הסביר שיבי פרומן, בעלה של מיכל במאמר שפרסם בעיתון 'מקור ראשון'.

פרומן הסביר כי "היא שיתפה את הציבור בתחושותיה על האומללות של המציאות הרעה הזו, ששולחת ילד אבוד לרצוח אישה בהיריון. בעיקר היה שם תיאור עוצמתי של יהודייה שקורעת את השמיים בתהייה על הרצון הא-לוהי ממנה בתוך הסיפור הטרגי הזה".

בהמשך דבריו עבר פרומן להסביר את הסערה התקשורתית והאשים את כלי התקשורת בעיוות המציאות: "אז היו העיוותים שיצרו הכותרות, פרשנים לא זהירים או מגיבים מתלהמים, כאילו בעודו דוקר אותה מיכל רק רצתה לחבק אותו או להבין את מעשיו, אבל מה שכנראה הכעיס חברים ואהובים שלנו היה התיאור האנושי הפשוט של המחבל, ואפילו הרחמים שעלו בה תוך כדי האירוע. הם תרגמו את הרחמים הללו כסוג של הצדקת המעשה".

לדברי פרומן: "הערבוב שאנו נוטים לערוך בין רחמים להצדקה עלול לסרס בקרבנו את הרגש הכה חשוב של הרחמים, שיש להפעיל אותו דווקא במקומות שבהם אין שום שמץ של הצדקה למעשה – כמו שלמדנו כאן על ברכי המוסדות של הציונות הדתית, שקבעו כי יהודים הם רחמנים בני רחמנים, שהרחמים הם חלק ממידות נפשנו, אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא, שהם נטועים עמוק במסורת שלנו".

פרומן הסביר כי "הרחמים אינם שיתוק של ההתמודדות מול הרוע. נמשיך לרדוף צדק ולהילחם בכל סוגי הרוע בעולם, אך עם רחמים גדולים עליו. כמו שמיכל לימדה אותי פשט חדש במאמר חז"ל: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע את עצמו מן הרחמים". רחמים – כן, לעולם; הצדקה – לא בזאת הפעם.