ארבע קושיות על המציאות הביטחונית

1. האם הסגר שהוטל על קבטיה הינו מהלך נצרך? וודאי. האם הוא חלק ממהלך מדיני מושכל? לא בטוח.

למה? כי קבטיה היא מעוז טרור ותיק עוד מימי האינתיפאדה הראשונה ושום דבר מהותי לא השתנה בעקבות הרצח של הדר כהן הי"ד.

2. האם המאמץ המודיעיני העצום והממוקד שהוביל תוך זמן קצר ללכידתם של רוצחי בני הזוג הנקין הי"ד היה מוצדק? אין ספק. האם הוא משקף אסטרטגיה ביטחונית שפויה? לא.

למה? כי אותה חוליה הייתה מוכרת לכוחות הביטחון וניסתה להפיק את זממה גם לפני כן, אלא שמשום מה רק לאחר שהיא הצליחה במעשה השטן שלה והמסוכנות שלה דווקא ירדה ניתנה ההוראה להפעיל את מלא הקיטור כדי ללוכדה. אני נזכר בימי נווה דקלים העליזים בהם הגשם המקומי היה עשוי מטיפות ברזל בקוטר של 80-120 מ"מ ומידי יום ביומו נקראנו להיכנס ל'מרחבים מוגנים'. הכריזה ניתנה כל פעם על פי מידע מודיעיני מסווג שנקרא 'בום'. כלומר לאחר שנפלה פצצה אחת ההנחה הייתה ששכנינו לא יסתפקו בה והם מתעתדים לשגר לעברנו עוד פצצות.

3. האם עינויים של חשודי דומא היה מוצדק? לא.

למה? כי זה נוהל השמור לפצצות מתקתקות והמעצר והעינויים שבאו בעקבותיו באו לאחר מעשה לצורכי פענוח ולא לצורך מניעה.

4. האם ההתעמרות והמעצר המנהלי הממושך של מאיר אטינגר בתנאים קשים רק בשל דעותיו הלא מקובלות הינו חלק מסדר יומה המתוקן של מדינה יהודית דמוקרטית? את התשובה אתם יודעים בעצמכם.

פוחדים משני האריות

מה הקשר, ומה הוא הגורם להתנהגות חסרת ההיגיון אסטרטגי ועמוד השדרה הזו? התשובה הפשוטה, פחד. וממי? משני אריות המנהלים את המדינה ואת העומדים בראשה, הראשון להלכה והשני למעשה. הראשון הוא הרוב הדומם הזוכר והבוחר העתיד לתת את נקמתו מאחורי הפרגוד בבוא היום. אותו רוב רוצה לחיות את חייו מתוך תחושת בטחון ולא לפחד להסתובב ברחובות, מפעמת בלבו תחושה גם אם כהה, של כבוד לאומי ורצון לצדק ולתגמול לאויבים.

הסגר על קבטיה ותפיסתם רבת הרושם של הרוצחים גם אם אינם הצעדים היעילים בהכרח למיגור הרציחות שהפכו לשגרת חיינו, מתפקדים כאופיום להמונים ומספקים את התחושה שהמצב הינו תחת שליטה יחסית ושאירועי הדמים הפוצעים את לבנו שוב ושוב מטופלים בצורה כזו או אחרת והצדק נעשה גם אם באופן חלקי.

האריה השני הוא גרעין השמאל הקשה המנהל את המדינה למעשה. בצורה מתוחכמת ושקטה הם השיגו שליטה בכל מוקדי הכוח בישראל, במערכת המשפט ובפרקליטות, באקדמיה ובתקשורת כמובן. קברניטי המדינה יודעים היטב שהם נתונים בידם לשבט או לחסד, אין הרי צדיק בפוליטיקה אשר יעשה טוב ולא יחטא ויש פס יצור משומן שמתחיל בכותרות העיתונים ומסתיים בבית הכלא, שומר כל פיסת מידע ומחכה אתו לזמן המתאים. ולא פחות חשוב, יש מנגנון הקובע את התדמית הקולקטיבית של אישים בישראל, מי ייזכר כגיבור וכבעל מורשת, על שם מי יקראו כיכרות ומוסדות מי יזכה אולי בבוא היום אף להופיע על שטרות הכסף, ומי ייזכר כפשיסט קיצוני ומשיחי שדרדר את המדינה למצב מלחמה ושפל בעיני העולם.

בשביל לרצות את האחראים על אותם מנגנונים צריך לספק סל מוצרים שהמרכזי שבהם הוא התקפה אכזרית ומשפילה במידת האפשר על מוקדי הדת והימין, עצורי דומא ומאיר אטינגר מצטרפים בסך הכל למסורת ותיקה ושיטתית של התעמרות מבוססת ומוסיפים לתחושה המפחידה ששיקולים אחרים מהגעת הספינה לחוף מבטחים עומדים בראש מעיינם של קברניטיה.

==

הרב יעקב נתנאל הוא תושב איתמר, עורך ספרות תורנית ותסריטאי.