כמי שאמון על פתרונות הלכתיים-טכניים רבים, מציע הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומ"ת פתרון לשמיעת קריאת התורה במעמד הקהל בבית המקדש, בו מתכנסים המוני בית ישראל לשמיעת קריאת התורה מפי המלך.

במאמר מפורט המתפרסם בגליון החדש של 'אמונת עתיך' לחודש שבט בהוצאת 'מכון התורה והארץ' מציג הרב רוזן תכנית במסגרתה תותקן מערכת הגברה במקדש למעמד הקהל.

במאמר מסביר הרב רוזן כי מצוות 'הקהל' היא מצוה תרי"ב במניין המצוות, כפי שנצטווינו בפרשת וילך. ההתקהלות איננה אירוע חברתי אלא התורה מטעימה את המטרה: "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו… ובניהם… ישמעו ולמדו ליראה" – הוי אומר, מצווה זו כרוכה בשמיעת האוזן והלב. השמיעה כפשוטה, באוזן הטבעית, מודגשת בפסוק: "תקרא… באזניהם".

השאלה הפשוטה היא: עם כמות גדולה כל כך של אנשים, כיצד ניתן הדבר להתבצע. הרב רוזן עונה בפשטות מפתיעה, כי במעמד הקהל אין חיוב שמיעה. הוא מסביר כי הדגש הוא על עצם ההתכנסות הכלל-ישראלית ועל המעמד החווייתי של חידוש הברית, אך לאו דווקא על שמיעת המילים.

הרב רוזן מסיק מכאן שמערכת הגברה מותרת: "לא נתבאר לי מהו מקורו של הרמב"ם להיעדר הצורך בשמיעה של ממש. ושמא המציאות היא ביסודה של הלכה זו, שהרי אין אפשרות להשמיע באוזני קהל אלפים ורבבות. אמור מעתה, פשיטא שמערכת הגברה רק תועיל למעמד זה, שכן גם אם איננה מתאימה למקומות שיש בהם חיוב שמיעה, וכדלהלן, בהקהל בוודאי יש בה כדי להועיל ולא לגרוע" – הוא כותב.

בעניין השאלה האם מותר או אסור להוסיף אביזרים ותוספות למערכת המקדש ולחצרות בית ה', הרב רוזן טוען כי למרות שהפסוק בדברי הימים קובע "הכל מיד ה'" – ומשמעו כי במערכת המקדש אין חופש תכנוני, בכל זאת כנראה שלא מדובר באיסור מוחלט ומביא  שורה של תוספות במקדש הנראות כסותרות כלל זה. חלק מהפריטים שהתווספו למקדש, מובאים בגמרא במנחות: "מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב. הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל. ואף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה".