א. הכירו את ע', נער גבעות סטריאוטיפי עם כיפה גדולה ופאות פרועות, וחלום פרוע עוד יותר להתנתק מהציוויליזציה ולרעות צאן על הגבעות החשופות.

כמטפל פגשתי את ע' לאחר שהוריו, אנשי חינוך מובהקים, ביקשו את עזרתי. הם היו מודאגים מהרומן הכושל למדי שמנהל הבן שלהם עם מערכת החינוך. אכן, לא פשוט לקנות את אמונו של ע', שאפילו לא מעוניין להחזיק ברשותו מכשיר סלולרי נורמלי. מבחינתו הוא היה שמח גם להשמיד את כל רשת האינטרנט, כי התברר לו שרבים מבני השכבה שלו גולשים לאתרי פורנוגרפיה. הרבה שיחות נפש קיימתי עם ע' ועם נערי גבעות נוספים, ואני חושב שגם אני הרווחתי מהן. כיום, אגב, ע' לומד בישיבה, מה שדורש ממנו לא מעט השקעה.

ב. עם חלק נכבד מהמעשים של נוער הגבעות אני לא מזדהה. כמעט תמיד חסר להם טקט, ולפעמים גם שכל. אבל יש נקודה אחת שבוערת בתוכם וכובשת את כל ישותם, ואותה אני דווקא מעריך.

הנערים הללו חיים בצורה מוחשית מאוד את הקונפליקט הקלאסי בין הרצוי למצוי, ולמרבה הפלא, הם פיתחו התנגדות עזה וכמעט לא רציונלית לכל התפשרות בתחומים מסויימים. הם דורשים בכל הכלים שיש ברשותם "אידאליזציה עכשיו" של המציאות הלאומית והרוחנית של עם ישראל. ההתבוללות בארץ מוציאה אותם מדעתם, הרפיסות מול הטרור הערבי מטריפה אותם, המסתננים בדרום תל אביב עולים להם על העצבים, הם לא ישנים בלילה כשהם שומעים שקבר דוד עלול להימסר לידי הכנסייה, והכי משגע אותם – האדישות הבורגנית שהולכת ומתפשטת בציבור הדתי-לאומי.

ג. אז נכון, הפתרונות שהם מוצאים לבעיות שמסעירות אותם לא מוצלחים במיוחד. אין להם את הכוח, הכסף והתוכניות האופרטיביות שנדרשות כדי לתקן את העולם, ומה שנשאר להם לעשות זה בעיקר רעש ובלאגן. אבל כן, הם בהחלט עלו על מוקש כאוב של הציבור ממנו הם באו. לציבור הדתי לאומי היה פעם חזון, להעמיד בארץ ישראל מדינה יהודית שמקדשת שם שמיים. ומה נשאר היום? בנט אחד שמזועזע מעצם השאיפה למדינה יהודית, "זה איום על הדמוקרטיה". המציאות הפכה לעובדה קיימת, והחזון הפך למילה גסה.

ד. אני לא מצטרף לנוער הגבעות, וגם את הילדים שלי לא אשלח לשם. אבל המפגש איתם סדק לי קצת את בועת השקר האוטופית שמרפדת אותי, ויחד עם מרוץ החיים עבודה-לימודים-משפחה מונעת ממני לחשוב קצת קדימה. לאיפה הציבור שלנו צועד? אמנם יש כל מיני תנועות וארגונים, אבל כציבור – האם לא החמצנו את התפקיד ההיסטורי שהוטל עלינו? איך קרה שהשאיפה ל"ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל" נעשתה כמעט לפשע? אין לי תשובה ברורה. כמו רבים, גם אני ממשיך לחפש אחרי הנהגה שתהיה מסוגלת להחזיר אותנו למסלול של עלייה רוחנית ולאומית. אני לא יודע מתי זה יקרה, אבל מאמין שזה יגיע.

ה. לדעתי, נוער הגבעות הוא השעון המעורר של הציבור הדתי לאומי. כששעון מעורר מצלצל יותר מידי, זה בהחלט מציק ומעצבן. אז יש כאלה שפשוט מנסים לשבור אותו. אני חושב שעדיף להתעורר.

====

הכותב הוא יועץ ומטפל ליחידים ומוסדות, עורך תוכן ולשון במכון הוצאה לאור.