לכבוד כת"ר הרב רונן נויבירט שליט"א,

כיוון שבמאמר שפורסם בסרוגים בשבוע שעבר, הרב הכריע ששתיקה גרועה יותר מנקיטת עמדה, אזי נאלץ אני לכתוב ולנקוט עמדה על אף שאינני ראוי לכך. אודה לרב אם יבהיר את הנקודות הבאות:

טרור יהודי. אינני מבין כיצד הטרור היהודי מסכן את מדינת ישראל לא פחות מהטרור הערבי. הטרור הערבי קורא לחיסולה של מדינת ישראל (ולפעמים מפורש אף כנגד העם היהודי, כמו "איטבח אל-יהוד") ובגנותו יוצאת קריאה רפה לא רק מהציבור הערבי, אלא אפילו מפי רבנים. לעומת זאת, הטרור היהודי קורא לשמירה על העם היהודי ובטחונו והעמדת קוממיותו הלאומית בפני אויביו. אם כן, כיצד הוא מסכן יותר את מדינת ישראל? אם כוונתו רצויה, ואילו הרב מתכוון למעשה שאיננו רצוי, אזי ברור לכל שרצח חפים מפשע הוא פשע, אבל כיצד פשע כזה (אם נצייר אותו ככזה) מצד קומץ יהודי שהולך ונוקם בשם עמו (אף אם יישפט על כך כדין רוצח) מסכן את המדינה?! ועוד יסכן את המדינה יותר ממי שמשרה אימה על הציבור במדינה שמפחד להגיע לעיר בירתו?! אתמהא!

עוד יש לשאול. הרב אומר שזו תופעת שוליים וזה מסכן את המשך עתידנו (???) ועם זאת קורא למנהיגים הרוחניים והחברתיים להיאבק באותם תאים אלימים, כיצד, אם כן, חושב הרב שיש להיאבק כנגד התאים האלימים שכבר אינם תופעת שוליים בחברה הערבית-ישראלית?

סלחנות לפושעים. הרב מעלה נקודה חשובה, לענ"ד, בדבר הבנה וסלחנות למבצעי פשעים. הייתי שמח אם היה השמאל הישראלי לומד מפי הרב. הלא בכל פעם שיש פיגוע הוא מוסבר במצב הקשה הנפשי או הפיזי בו היה שרוי המחבל ואיך מתוך ייאוש הוא נאלץ, כמעט בעל כורחו, לפנות אל הטרור. בהחלט כדברי הרב, אין לגלות סלחנות או הבנה למעשים כאלו!

פורע ח-חו-חוק-חוקר. מדוע הרב עושה "איפה ואיפה" לאחר שנקט שזה אסור? כיצד מחד הרב משתלח בחשודים (מדברי הרב: פרי באושים, חבורת פרא, פורעים וטרוריסטים יהודים המאיימים לפרק אותנו מבפנים, מוגי לב) ללא החלטת בית משפט בהרשעתם ואילו השתלחות נגד השב"כ אינה במקומה בלשון המעטה?! האם אין זו אמפטיה הנמדדת ב"איפה ואיפה"?! אינני מבין מדוע כלפי השב"כ אם יתברר שעברו על החוק יש להעמיד לדין את האחראים ואילו כלפי הנערים יש להראות סלידה ולנקוט ביד קשה? אפשר הרי להציע נק' מבט לפיה אם יתברר שהנערים עברו על החוק יש להעמיד אותם לדין ובד בבד להראות סלידה מהשב"כ על האפשרות שמתעללים בנערים. אני סבור שיש להעמיד לדין את מי שיש להעמיד לדין. אם יד קשה נדרשת בדין, אזי למה על השב"כ, אם יתברר שפועל בצורה בלתי מוסרית, אין לנקוט ביד קשה? האם אין זו גישה סלחנית כלפי מנגנון לאומי שיותר גרוע אם הוא מסואב מאשר קומץ אנשים פרטיים? הלא על זה חרב בית ראשון (ר' למהלך האידיאות בישראל) שבגללו אנחנו צמים ולא מתקיים הפסוק שציטט הרב: "כּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִי וְצוֹם הַשְבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָשׂוֹן וּלְשִמְחָה וּלְמעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָלוֹם אֱהָבוּ".

רצח גויים והעם הנבחר. הרב כותב על אמונתו התמימה בכל יהודי שעורערה. אני מניח שכאן הייתה פליטת קולמוס של הרב, כי הרב לא התכוון לומר שאמונתו בכל יהודי מתערערת לפי אירועי השעה המתחלפים, אפילו לפי המבט החיצוני בלבד ולא מצד סגולתו (אגרת תקנ"ה לרב קוק). לגבי הסיפור הילדותי, ממש קשה לי. היותנו העם הנבחר הוא בעצם זה שהורגים אותנו ואנחנו לא הורגים?! רק לי זה נשמע כמו קבלה מרצון של "דוקטרינת העד" הנוצרית, לפיה על העם היהודי להיות נשפל ונרדף?

אינני גדול בתורה, אך אני זוכה לברך בכל יום "אשר בחר בנו בכל העמים ונתן לנו את תורתו". אולי נתינת התורה איננה הוכחה רצינית להיותנו העם הנבחר, אבל מעודי לא נתקלתי בפרשנות שזה שיהודי לא קם ורוצח גוי בשל היותו גוי היא הוכחה לבחירת עם  ישראל. מה הקשר? ואולי זו הוכחה לאי יכולתם של היהודים ללבוש בגדי עשו כי נגזר עליהם להיות נשפלים כנ"ל?

יתר על כן, הרב משתמש בציטוט (מוקשה מאד כנ"ל) על  יהודי שרוצח גוי בשל היותו גוי ואילו בנידון דנן, הרצח המיוחס אינו של "גוי באשר הוא גוי", אלא של גוי באשר הוא חלק מאוכלוסייה שמאפשרת למחבלים לצאת מתוכה, כלומר אוכלוסייה עוינת, אז מה הקשר? מאידך, אולי טוב לרסק את האתוס הזה, כלשונו של הרב, ולדבוק בה' ובתורתו.

נקמה וחינוך. אולי כבוד הרב, חוסר הגיבוי לנקמה ע"י צה"ל וכוחות הבטחון מצד מנהיגים רוחניים ודמויות חינוכיות הם אלה שיצרו אווירה שבה ייתכן וקמו נערים ופגעו ללא משפט? הרי נקמה איננה שלילית לפי התורה. אמנם רבים אוהבים לצטט "לא תקום", אך מחסירים את ההמשך "את בני עמך" ושבכלל זה נאמר על דיני ממונות. בישראל, יש נקמה ויש ערי מקלט. גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות. אל נקמות ה' ועוד. אז אנחנו במדינה מתוקנת ולפיה אסור לאדם הפרטי לנקום. אל תנקמו! אסור! אבל הרגש הטבעי הזה הוא קיים וכאשר יש חלל ריק ומנהיגים רוחניים ודמויות חינוכיות לא יודעות להכיל אותו, לכוון אותו ולהביא לידי כך שלא יהיה דיסוננס כה גדול בין הרגש הטבעי של אותם הנערים ובין ההנהגה החינוכית, אז מתרחשים מעשים ללא ביקורת.

אולי הגיע הזמן שארגון שכל כך יודע להכיל את כולם ולגשר בין עולמות כמו "בית הלל" בראשו עמד הרב יפנה גם לאוכלוסייה זו? סתם הצעה. בנימה אישית וכמובן אחרי כל גינוי של ביצוע פשעים כלפי חפים מפשע, דווקא צר לי על קהות החושים שלי ושכבר אינני מתרגש כמו שהייתי רוצה מרצח אחיי, חדשים לבקרים. אם כן, משימה נוספת לארגון – לעודד צער עמוק על הרצחו של כל יהודי ועל השפלת האומה בידי רוצחים נתעבים. ואולי גם לרגשות נקמה. את הנקמה עצמה, כמובן, ישאירו הרבנים לכוחות הבטחון, אך כדברי הרב, לשם כך חייבים לייצר אווירה כללית שתאפשר להם לפעול. לא לאלימות ולרצח, כמובן, אלא לצאת למלחמות ישראל.

כיוון שעדין תמיהא לי על זה שמשפט הנערים לא מתבצע לפי משפט התורה והרב תומך לא רק בו, אלא מגנה אף דברים שלא הוכחו, כדאי יהיה לצטט את הפסוק הקודם לציטוטו של הרב וניתן לייחס אותו כלפי השב"כ וכלפי הנערים גם יחד לנר "מידת הישרות" שהרב מעלה: "אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ושבעת שקר אל תאהבו כי את כל אלה אשר שנאתי נאם ה"'.