אל תקחו בעלות על הצער ועל הסבל. העובדה שנער סובל בחקירות (גם אם לא הייתה כלפיו מילימטר של אלימות) כואבת לי מאוד. כואב לי על הסבל. כואב לי על הנזק הנפשי שייגרם לו לכל החיים. כואב מאוד. באמת.

יותר מזה, גם אם הנער עצמו הוא רוצח מתועב ששרף תינוק בשנתו כואב לי על כך שנער צעיר הגיע למצב כזה ואפילו אותו, את הנער הרוצח, אין לנו רשות לענות סתם כך.

העובדה שאנשים רבים (ובתוכם כותב שורות אלו) לא קופצים וזועקים כנגד העדויות המזוויעות שנשמעו לא נובעת מאטימות לב כפי שנוח לכם לחשוב. ליבנו לא גס בעדויות הקשות הללו. אני עצמי השקעתי בשבוע האחרון שעות ארוכות בשיחות עם גורמים שונים הקשורים לעניין בעיקר מהכיוון של העצורים.

אם זה כל כך כואב למה לא קפצתי? כיוון שלמרבה הצער בניגוד למה שנערים צעירים אוהבים לחשוב לפעמים המציאות מורכבת. לפעמים יש שיקולים לכאן ולשם. לפעמים הבחירה שלנו אינה בין טוב לרע אלא בין רע מאוד לרע מאוד מאוד. ברור לכולם שהופעל לחץ על העצורים. איני יודע מה טיבו (וכאן צריך לזכור שבשלב זה כל מי שמוסר מידע לציבור הינו בעל אינטרס רב מאוד בעניין ולכן בצד ההקשבה צריך גם להטיל ספק באמינות המידע), אולם ברור לי שבמצבים מסויימים של סכנה לבטחון המדינה יש לא רק זכות אלא אף חובה לנקוט באמצעים לוחצים כדי למנוע אסונות.

מה היו האמצעים שבהם השתמש השב"כ? ומה היו הסכנות שאמורות להצדיק שימוש מעין זה? אין לי מושג. אגב לא רק לי אין מושג, כמעט לכולנו אין מושג. ייתכן שהסכנות הצדיקו את השימוש באמצעים וייתכן שלא. אם איני יודע מה הן הסכנות ולא מה הם האמצעים איך אחווה דעה?

בעניין זה אין לי ברירה אלא להשען על עדותו של חבר הקבינט הבטחוני נפתלי בנט (שרק הפסיד אלקטוראלית מדבריו כיוון שבתקשורת הכללית כמעט ולא הזכירו את דבריו ואילו בתקשורת המגזרית הוא חוטף בלי הפסקה) שטוען שבדק את הדברים לעומק ועקב אחריהם. צריך להיות רשע גדול בשביל לטעון שבשביל עוד כמה קולות בנט הסכים לענות נערים.
תטענו שאולי 'עבדו' על בנט? הכל יכול להיות. אני מסכים שאסור לסמוך על אף אחד בעיניים עצומות. גם לזה יש פתרון. אני מצטרף לקריאתו של מזכ"ל בני עקיבא דני הירשברג לדאוג לכך שמישהו הגון וישר ולא תלוי יבדוק בצורה נקיה את הפרשה לטובת הציבור ולטובת שמו הטוב של השב"כ. (אגב יש לי תחושה שגם אם הבודק יגיד שהוא בחן את הדברים ביסודיות והכל היה תקין, ימצא מישהו שיגיד שהוא משוחד וערל לב).

ובעניין ה'אשמים' האחרים בעינויים. אכן לדעתי יש עוד גורמים שתרמו לכך שהגענו לאן שהגענו. חובתו של עורך דין לסייע לחשוד. עם זאת סיוע לחשוד אינו רק דאגה לאיך הוא יסתדר בחקירה אלא גם דאגה שלא יגיע לחקירה. מי ששומע את ההתבטאויות של הנערים (שהבאתי בדברי הקודמים) מבין שהנערים הללו חיו בסרט שבו הם משחקים שוטרים וגנבים עם השב"כ. הם חשבו שהם בסוג של מחנה קיץ והם יראו לאלו מהמחנה השני.

אדם אחראי ובוגר לא יאפשר להם להמשיך לחיות בסרט הזה של משחקי הילדות הללו. אדם אחראי ובוגר היה אומר להם להתרחק מעניינים פליליים וממצבים שבהם עלולים לחשוד בהם. זאת הדרך הישרה שבה עורך דין בוגר ואחראי מתנהג כשהוא רוצה לדאוג באמת לילדים קטנים וצעירים שבטוחים שהם מבינים ויודעים הכל. חובתו להרחיק אותם מהתחום הפלילי ומהתחום הקרוב לפלילי. הם בסך הכל ילדים צעירים שלא באמת מבינים איפה הם חיים. זה מה שמצופה כל אדם בוגר שבא במגע עם הנערים הללו.