התלבטתי אם לכתוב בסוגיית עצורי דומא, אבל לאור ההפגנות והשיח בנושא שתיקה גרועה יותר מנקיטת עמדה.

ליבי ליבי עם המשפחות של העצורים, משפחות רבנים את חלקם אני מכיר, אנשים שמנסים לעשות טוב לקהילותיהם, לתלמידיהם ולכלל החברה, אנשים יקרים אשר יום אחד חרב עליהם עולמם, כשהתברר להם שבנם (כנראה) גדל להיות פרי באושים והצטרף לחבורת הפרא של תג מחיר. להבדיל מרוצחינו מהצד השני, הורי הנערים מגנים בכל פה את המעשים המיוחסים לבניהם והם ראויים לכל מידה של תמיכה ואמפטיה.

ברם, דווקא בגלל שעשבים שוטים אלו צמחו בתוך החברה שלנו, אסור לנו בשום אופן לעשות "איפה ואיפה" ולפעול למען החשודים בשל האמפתיה שלנו אל משפחותיהם. הטרור היהודי מסכן את מדינה ישראל לא פחות מהטרור הערבי. אסור לנו, הן כלפי שמיים והן כלפי אדם, להראות כאילו יש בנו איזו הבנה, סלחנות או שוויון נפש למעשים אלו, ודווקא בשל העובדה שהם יצאו מתוכנו (ואחרים עלולים לחקות את מעשיהם) עלינו להראות סלידה מוחלטת שאינה משתמעת לשתי פנים.

כוחות הבטחון פועלים לילות כימים לחזק את בטחוננו, ומאבק נגד פורעים וטרוריסטים יהודים המאיימים לפרק אותנו מבפנים הוא קריטי לבטחון המדינה לא פחות ממאבק נגד הטרור האיסלאמי. ההשתלחות של אנשים רבים כל כך מהציבור שלנו כנגד השב"כ על סמך מידע לא מבוסס שהגיע מעורכי הדין , אינה במקומה בלשון המעטה.

וכי מפי איתמר בן גביר אנו חיים? האם אין אנו זוכרים מהיכן הוא הגיע? איני אומר שהשב"כ חף מפשע ואם אכן יתבררו שהיו שם מעשים היוצאים מגדר החוק, יש להעמיד לדין את האחראים, ברם במצב הנוכחי שציבור גדול מקרבנו מתגייס לטובת הנערים ויוצא באופן רפלקסיבי נגד כוחות הבטחון על סמך שמועות בלבד, יש בזה נצחון גדול ל"תג מחיר" וחבר מריעיהם ועלינו להצר על כך. נפתלי בנט הפגין מנהיגות אמיצה בכך שראה את הפרובלמטיות הזו, ולא נכנע לקולות הגוברים מתוך המחנה.

בקיץ האחרון כאשר שמעתי את החדשות המזעזעות על הרצח בכפר דומא, הרגשתי כאילו ננעץ בי סכין בלב. המחשבה שיהודים רצחו ושרפו משפחה שלמה כפי שעשו לנו הגרועים שבשונאינו, לא נתנה לי מנוח וערערה אמונה תמימה שהיתה לי בכל יהודי. אחד מהסיפורים הזכורים לי היטב משחר ילדותי הינו סיפור על יהודי ניצול שואה שכל משפחתו נספתה בשואה אשר שאל את רבו אשר ניצל גם הוא מן התופת של הנאצים: "היכן העם הנבחר של אלוקים? כיצד ייתכן שהעם הנבחר נידון לגזירת שמד בכל מיני מיתות משונות ואכזריות?". ענה לו הרב: "זו בדיוק הבחירה שלנו. עצם העובדה שמעולם לא קם יהודי ורצח גוי בשל היותו גוי, מוכיחה את העובדה שאנו העם הנבחר".

רוצחי המשפחה מכפר דומא ריסקו את האתוס הזה והכתימו את זכרם של כל קדושי ישראל במהלך הדורות אשר מתו על קידוש השם בשל היותם יהודים.

אחד החטאים ההיסטוריים שלנו הינו חטאו של עכן אשר מעל בחרם של מלחמת יריחו. בעקבות החטא עם ישראל נוחל מפלה במלחמת העי וכאשר יהושע מנסה להבין את הסיבה למפלה, אומר לו הקב"ה ליהושע את הדברים הבאים: "חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אותָם, וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם". מדוע "חטא ישראל"? הרי רק אדם אחד חטא? מדוע אלוקים מאשים את כל העם? התשובה לכך רמוזה בגמרא (שבועות ל"ט.) שם נאמר: "אין לך משפחה שיש בה מוכס ואין כולם מוכסין, שיש בה לסטים ואין כולם לסטין. מפני שכולם מחפים עליו". ברגע שחטא נוראי כל כך מתרחש, כל החברה צריכה לעשות חשבון נפש, מאחר וככל הנראה היתה אוירה כללית אשר נתנה לעשבים השוטים את הלגיטימציה לעשות את מעשי העוולה שלהם. אין חטא המתרחש בחלל ריק.

קריאות הנקמה שנשמעו ברשתות החברתיות ובמדיות אחרות, קריאות אשר קיבלו גיבוי ממספר מנהיגים רוחניים ודמויות חינוכיות, יצרו אוירה נוראית שהניעה את אותם מוגי לב לרצוח את המשפחה בכפר דומא.

אנו כחברה חייבים להוקיע ולמגר מתוכנו תופעות של "תג מחיר" ודומיהן, המטילות כתם על כל החברה הישראלית ומסכנות את עתידנו כאן. אסור לגלות כל הבנה או הצדקה למעשים מעין אלו. מתן לגיטימציה ושיח אלים על נקמה, עלולים לזרוע את הזרעים לאלימות ולרצח הבא. אלו אמנם תופעות שוליים בלבד אשר אינן מאפיינות את הרוב המכריע של הציבור הדתי, ברם הן מסכנות את המשך עתידנו כאן במדינת ישראל וחובה עלינו להילחם בתופעה זו בכל האמצעים העומדים לרשותנו. מאבק בתאים אלימים אלו צריך להיות מובל לא רק ע"י כוחות הבטחון ומערכת המשפט (אותם עלינו לגבות), אלא גם ובעיקר על ידי המנהיגים הרוחניים והחברתיים, אשר מידת הישרות הינה נר לרגלם.

מסיבה זו אני סבור שיש לנקוט ביד קשה והגישה הסלחנית של רבים מתוכנו למעצר החשודים, בגלל שמדובר במשפחות של רבנים חשובים, יש בה טעם לפגם "והאמת והשלום אהבו".

=====

הרב רונן נויבירט הוא רב קהילת 'אוהל האר"י' ברענה ומראשי ארגון 'רבני בית הלל