צריך לקרב יהודים, על זה אין מחלוקת. צריך אהבת ישראל גם כלפי מי שדעותיו משובשות. הרפורמים והקונסרבטיבים יהודים אליבא דכולי עלמא. הסכנה היא חציית הגבול בין אהבה וקירוב למתן לגיטימציה.

הכותרת שבחר בה שר החינוך של מדינת ישראל לסכם את ביקורו: "מפגש עם תלמידי בית הספר הקונסרבטיבי הנפלא "סולומון שכטר" בניו יורק. כמה אהבת הארץ, כמה אהבת יהדות", היא זו שצריכה להקפיץ כל רב אורתודוקסי וכל איש ציבור דתי. פרסום של המפגש "הנפלא" והרעפת השבחים על אהבת הארץ ובעיקר על אהבת יהדות, מעידה על בורות ונאיביות במקרה הטוב.

מה זו אהבת יהדות? על איזה יהדות מדובר? של אכילת אוכל לא כשר וחילול שבתות? של פרשנות מסרסת ומסלפת הכופרת בתורה שבעל פה? של חינוך המביא להתבוללות באחוזים נוראיים?

לקרב כן, לתת לגיטימציה לא ולא!

צריך להציל נפשות, צריך  להילחם על כל יהודי, אך לא בדרך של חנופה המתפרשת כהכרה בפועל בזרם שנלחם בתורה וביהדות, כן ! זאת האמת המצערת .

"הנזיפה" ברב הראשי היא נזיפה בעצמך כבוד השר, ביהדותך, ביהדות המסורתית.

זו היא נזיפה במתתיהו החשמונאי ובניו בר' עקיבא וחבריו, שסבלו מרורות לא רק מהאויב מחוץ אלא גם, ולא פחות, מהאברים המדולדלים מן הבית פנימה, שעמו סרבו לשתף פעולה.

הדרך של הקונסרבטיבים והרפורמים לא תביא לאהבת הארץ, אתה בעצמך יודע ממי מורכבים הפורומים הגדולים בארה"ב התומכים בשמאל ובחלוקת הארץ.

לא תשמע מאף רב שבח לעוברי עבירה, לא בגלל שהוא לא אוהב, אלא דווקא בגלל שהוא אוהב.

אהבה אמתית אינה ריקוד "מה יפית", אינה טשטוש וטיוח, מהטשטוש והטיוח יש נישואי תערובת ודור שלישי של גויים. הרב הראשי הביע כאב, כאב של דורות, של שלמי אמוני ישראל שצפו מראש לאן מובילה הדרך של קיצוץ באותיות התורה.