שר החינוך ואיש מרצ לשעבר, יוסי שריד הלך אמש (שישי ) לעולמו בביתו בתל אביב, בגיל 75.

צוות מד"א הוזעק לביתו של שריד בתל-אביב אחרי שהוא איבד את הכרתו. פרמדיקים של מד"א ביצעו בו נסיונות החייאה במשך שעה אך לבסוף נאלצו לקבוע את מותו.

הלווייתו תתקיים ביום ראשון.

שריד נולד ברחובות בשם יוסף שניידר ליעקב שריד (שניידר), שהיה חבר מפא"י וכיהן כמנכ"ל משרד החינוך, ולדוֹבה לבית גרובר שהייתה מורה.

בשנת 1958 התגייס לצה"ל, שירת בחיל התותחנים ובהמשך היה כתב צבאי בביטאון במחנה גדנ"ע. בשירות המילואים קיבל דרגות ייצוג ושימש קצין קישור לאו"ם בסיני.‏ במהלך שהות צה"ל בלבנון התנדב לשרת כנהג.‏

בתחילת שנות ה-60 עבד שריד ככתב ב"דבר", בו כתב טור שבועי, וכקריין בקול ישראל. בנוסף שימש מבקר תיאטרון בגלי צה"ל ובירחון "מוניטין". בשנת 1961 הוציא את ספר הביכורים שלו "פגישה במקום אחר: שירים", בהוצאת מחברות לספרות.

היה בעל תואר ראשון בספרות ופילוסופיה ובעל תואר שני במדע המדינה ובסוציולוגיה מבית הספר החדש (ניו סקול) למחקר חברתי שבארצות הברית. בשנים 1974–1977 היה במקביל לכהונתו בכנסת מורה לאזרחות בקריית שמונה.

באוגוסט 2004 עבר ניתוח להסרת גידול שפיר מראשו, שהסתיים בהחלמה מהירה ובחזרה לתפקוד מלא. את החודש שלאחר הניתוח הקדיש לכתיבת ספר אוטוביוגרפי חושפני, "זה הניתוח שלי".

בראיון לרדיו גלי צה"ל משנת 2013 חשף שריד שעבר אירוע שמוגדר כמוות קליני.‏

היה נשוי לדורית, בתו של פרופסור בן ציון ורבין. לזוג שלושה ילדים והם התגוררו בתל אביב-יפו. בנם, ישי שריד, הנשוי לרחל, בתה של יעל דיין, הוא עורך דין וסופר.

כאמור, אמש נפטר שריד בביתו בגיל 75.

ישי, בנו של יוסי שריד, סיפר: "אבא הלך לעולמו בסביבות 21:30, ככל הנראה מבעיית לב שממנה הוא סבל שנים רבות. הלך לעולמו מנהיג אמיץ, לוחם לשלום, לצדק וציוני גדול. אנחנו מאוד מצטערים גם כמשפחה וגם כחלק מעם ישראל".

ח"כ אלוף (במיל') איל בן ראובן (המחנה הציוני) ספד לו: "יוסי שריד ייזכר כאדם וכמנהיג שהדוגמה האישית, העמידה על העקרונות היו לו לדרך חיים. הוא יחסר לנו המחפשים את הדרך להבנות עם שכנינו ומתן הכבוד לאחר. יוסי שריד היה מנהיג ומתווה דרך".

מרב מיכאלי, ספדה לשריד ואמרה: ״אני מעריצה את יוסי שריד מאז יוני 82׳. הייתי בכתה י' בשנת 82׳ כשפרצה מלחמת לבנון. היחידי שהתנגד לה אז בפה מלא ובקול רם וצלול היה יוסי שריד. לכל השאר לקח יותר או פחות זמן להבין שזאת מלחמת שולל ואני זוכרת כמה התפעלתי מהאומץ שלו לצאת לבדו נגד המלחמה. זה היה יוסי שריד. קול צלול וברור בעד ישראל והאזרחיות והאזרחים שלה. קול חכם, חד, לא מתחנף. חילוניות יהודית שמאמינה בשלום ודורשת אמת. הוא היה מודל להרבה מאיתנו ועכשיו הוא אבידה גדולה מאד לכולנו, גם לאלה שהתנגדו לו. הוא קול שישראל זקוקה לו היום יותר מתמיד, וזאת האחריות שלנו להמשיך להשמיע אותו. כמה עצוב להיפרד ממנו, כל כך בטרם עת״.