מתוך הטור 'שולחן עורך' בעיתון בשבע

לפרשה המקוממת, המביכה והמצערת של ינון מגל יש שני היבטים מקבילים, פלילי וציבורי.

במישור הפלילי – המשטרה פתחה בבדיקה, שאולי תתפתח לחקירה. לגבי ההתבטאויות החמורות שתוארו בפוסט המפורסם של כתבת 'וואלה' רחלי רוטנר, מתברר שהן אינן עולות לכדי עבירה פלילית גם אם היא תבחר להגיש תלונה, וכרגע נראה שאין לה כוונה כזאת. רוטנר עצמה לא מאשימה אותו במפורש בהטרדה מינית, וגם כותבת שהייתה עוברת לסדר היום אלמלא שמעה שהייתה פגיעה בנשים נוספות.

עובדת אחרת של 'וואלה' תיארה התבטאויות ומעשים חמורים יותר. התיאורים שלה, שצריך לציין שמגל לא הודה בנכונותם, עלולים לכאורה להביא להגשת כתב אישום. אבל כדי שזה יקרה היא צריכה להגיש תלונה ולהסכים להעיד נגדו – מה שבינתיים לא קרה. ייתכן כמובן שיהיו תלונות נוספות.

את המישור הפלילי נשאיר למשטרה ולפרקליטות. שליח ציבור חייב דין וחשבון לבוחריו גם במישור המוסרי והנורמטיבי. וכשמדובר במפלגה כמו הבית היהודי, הצד המוסרי צריך להיבחן גם באמות מידה יהודיות.

ההתנהגות עם נשים המיוחסת לח"כ מגל, שהוא לא הכחיש אותה ולמעשה הודה בה, היא בלתי קבילה לחלוטין. וזה לא משנה אם הוא הטריד נשים ופגע בהן, או שהן היו "באותו ראש" ושיתפו איתו פעולה. לא יועיל להאשים אותן ולומר שהן הזמינו את זה, ושבכלל רוטנר וולגארית לא פחות ממנו. טענה כזאת תנקה אותו אולי במישור הפלילי, אבל לא במישור הציבורי – שמחייב ניקיון ברמה הערכית והמוסרית. הפלירטוט הזול, העוגב והוולגארי הזה לא מתאים אפילו לח"כ רווק במפלגה חילונית. בטח לא לח"כ נשוי, שמתנהג כך עם אישה נשואה. ודאי וודאי שלא לח"כ בבית היהודי, שמחויב לערכי המפלגה גם אם הובא אליה כנציג של תומכיה החילונים.

לאחרונה יצא לי לשבת ביחד עם ינון מגל בפאנל בכנס העיתונאים באילת, כשמולנו שישה נבחרי ציבור ואנשי תקשורת מהמגזר הערבי. מגל נטול הכיפה עשה שם עבודה מצוינת, עקף אותי מימין בטיעוניו, ובתרגיל מבריק הצליח גם לקבל כותרות כשנטש את הבמה רגע לפני סיום הדיון, במחאה על כך שעיתונאית ערבית סירבה לגנות רצח מתנחלים. הופעותיו התקשורתיות המצוינות הן תשובה מצוינת לשאלה מדוע בחר יו"ר המפלגה נפתלי בנט לשריין לו מקום בטוח ברשימה. לינון מגל זכויות רבות, גם משירותו הצבאי בסיירת מטכ"ל וגם מעמידתו האמיצה כעיתונאי לאומי מול הזרם העכור של העיתונות השמאלנית. אבל כשהתנהגותו עם בנות 'וואלה' מצטרפת לסיפור הסמים שהוא צורך לעתים על פי הודאתו, מתברר שמישהו כאן התרשל בבדיקה, או גרוע מכך – בדק היטב אבל בחר להתעלם. מתברר שהסמכות שניתנה לבנט לשריין מועמדים כראות עיניו, בלי צורך באישור המינוי בגוף כלשהו, הייתה גורפת מדי.

התפטרותו של מגל מתפקיד יו"ר הסיעה בכנסת היא בלתי נמנעת. להתנהגות פסולה יש מחיר ציבורי, ואלמלא התפטר הוא היה מודח. לזכותו ייאמר שהוא הודה במעשיו, הכיר בכך שמדובר בהתנהלות בלתי ראויה גם לאדם פרטי ובוודאי לאיש ציבור, התנצל בפני הנפגעים והודיע שהוא נחוש לתקן את התנהלותו. אפשר לטעון שנמצאים כאן כל מרכיבי התשובה – הודאה, בקשת סליחה וקבלה לעתיד. כמובן שרק העתיד יוכיח עד כמה מדובר בתשובה כנה מעומק הלב וההכרה, או בהצהרה מילולית שנודעה להציל את מה שנותר ממעמדו הפוליטי.

לינון מגל יהיה הרבה יותר קשה עכשיו להמשיך בהופעותיו הציבוריות והתקשורתיות המוצלחות. הסיפורים שהתפרסמו אודותיו ירבצו מעל לראשו כעננה. יריביו האישיים, הפוליטיים והאידיאולוגיים ישמחו להשתמש בהם כדי ללעוג לו בכל הזדמנות. ספק אם הוא יוכל להיות הנכס הפוליטי שבנט קיווה שיהיה.

בכל מקרה, בבחירות הבאות קשה להאמין שהוא שוב ישוריין. כדי להיות גם בכנסת הבאה הוא ייאלץ לעבור את מבחן בוחרי הפריימריז של הבית היהודי, שאותם יצטרך לשכנע, במעשים ולא רק בדיבורים, שיש להתייחס אליו כבעל תשובה שחטאו התמרק.

==

עמנואל שילה הוא עורך העיתון 'בשבע'. הטור המלא מתפרסם בעיתון