העיתונאי הסרוג, קלמן ליבסקינד, תוקף את שתיקתם של רבני הציונות אודות השתתפותו של הרב מוטי אלון באירוע לציון 102 שנה ל"מסע המושבות" של הרב קוק.

בראש טורו היומי, המתפרסם ב'מעריב', ציטט ליבסקינד את התואר שהודבק לרב אלון במודעות שפורסמו לפני האירוע שם מתואר הרב אלון כ"מורנו ורבנו הרב מרדכי אלון שליט"א.

דבריו של ליבסקינד באים בעקבות הרשעתו של הרב אלון לפני כשנתיים בגין מעשה מגונה בכוח בקטין בן 17. ליבסקינד מזכיר כי עוד בטרם הגעת הפרשיה לבית המשפט, פרטי המקרה פורטו בפני 'פורום תקנה', בו חברים רבנים בכירים מהציונות הדתית.

על אף שדבריו של ליבסקינד מכוונים לרבני המגזר, נראה כי את עיקר הטענות הוא מפנה לראש ישיבת 'אור עציון' וראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, הרב חיים דרוקמן, שהרב אלון היה תלמידו.

לדברי ליבסקינד: "הרב דרוקמן אימץ אליו את הרב אלון, תלמידו, מהרגע הראשון. הוא תמך בו בטרם הוגש כתב האישום, אז אמר כי "מבחינת האמת לא היה כלום, זאת אמונתי". הוא תמך בו תוך כדי ההליך. הוא תמך בו מיד אחריו, כששבוע מיום הרשעתו כבר קרא לו אליו לישיבת "אור עציון", והזמין אותו להעביר לתלמידים שיעור שבועי. מי שקרא את הציטוטים של הרב דרוקמן על השנים הקשות שעבר הרב אלון כמעט יכול היה לשכוח שיש בסיפור הזה עוד מישהו שעבר שנים קשות – הנער הנפגע".

ליבסקינד יוצא מגבול פרשיית הרב אלון ומבהיר כי שתיקת הרבנים סביב השתתפותו והרמת קרנו של הרב אלון מסוכנת לנוער של הציונות הדתית: "נניח .אבל בשורה התחתונה יש בית משפט שהרשיע. ובית המשפט הוא הממלכה. את זה למדנו ממורנו ורבנו, הרב דרוקמן. וכשהרב דרוקמן מתייחס כך אל בית המשפט של הממלכה – ולא בעבירות של חניה בכחול־לבן, אלא בעבירות של מעשים מגונים בקטין – בל נתפלא אחר כך כשנערים יזרקו אבנים על חיילי צה"ל בפינוי של מאחז כזה או אחר. כי אם הרב יכול להחליט איפה נקבל את עמדת הממלכה ואיפה לא, גם נערים מבולבלים בני 15 יכולים".

ליבסקינד לא מתעלם גם מתפקידו החינוכי ומהשפעתו העצומה הרב דרוקמן על המגזר וכותב: "הוא (הרב דרוקמן; ג"ע) יו"ר מרכז ישיבות בני עקיבא. לצדו, בשולחן המרכזי באירוע, ישב, חוץ מהרב אלון, גם מנכ"ל מרכז ישיבות בני עקיבא, אלחנן גלט. מדובר בשניים שאחראים לחינוכם של כמעט כל בני ובנות הציונות הדתית. וכששניהם מכבדים את הרב אלון במעמד שכזה, הם מעבירים לבני הנוער הללו מסר ברור. מסר ברור באשר למחויבות שלהם למלחמה בפגיעות מיניות מצדם של רבנים ובעלי סמכות. מסר ברור באשר ליחס שלהם להכרעות של בית המשפט".

"כן, נכון, מותר לבקר החלטה של בית המשפט. כן, נכון, בית המשפט לא אסר על הרב אלון לכנס כינוסים ולהקהיל קהילות ולוועד התוועדויות. אבל בית המשפט ראה בו עבריין מין. וכשהרב דרוקמן – לפני ההליך, באמצע ההליך ואחרי ההליך – משדר שהוא לא מקבל את כל המשחק המשפטי הזה, המסר ברור. והמסר הזה מטיל כתם כבד גם עלי, כמי שהתחנך ושלח את ילדיו להתחנך בתנועה המופלאה הזו".

ליבסקינד מתייחס לרבנים נוספים מהמגזר וכותב כי "למאות רבני הציונות הדתית ששותקים יש תירוצים טובים לרוב. חלק מהם מחנכים תחת הרב דרוקמן בישיבות ובאולפנות. חלק מהם היו תלמידיו. רובם, כמוני, מוקירים ומעריכים אותו על אלף דברים אחרים שעשה בחייו, וגם משוכנעים מההיכרות איתו ששום דבר רע לא עומד במקור ההתנהלות הזו שלו, כי אם "אהבה שמקלקלת את השורה".

"אבל השתיקה הנוכחית שלהם עכשיו צורחת בקול. קורעת את עור התוף. עיני עשרות אלפי צעירים תלויות בכם, רבנים ומחנכים. האם יכול להיות שבכל עניין ונושא יש לכם מה לומר, ורק בנקודה החשובה הזו נאלמתם דום? לא עת לחשות, רבותינו, עת לדבר. השמיעו קול".