כל החיים אוכלים לנו את הראש לאכול בריא.
זו לא עוד תופעה זניחה שכותבים עליה ידיעה פעם בשנה, או נושא נשכח שנתקלים בו בימי עיון מיוחדים בחסות ארגוני בריאות המומחים בחכמת הרזים.
הלוחמים האלמונים למען בריאותנו אורבים בכל פינה, ולאחרונה שולבו המסרים הלא נסתרים גם בהפסקות פרסומות שמציעות לפעמים דברים שמעוררים תחושות רעות בגוף או בראש. אבל ביניהן, בעזרת השם והבינה שלעולם אינה משמינה אפשר למצוא אישה באמצע החיים שרצה ברחובות, ופוגשת בגרסה מפחידה שלה בעוד עשר שנים. ההולוגרמה מהעתיד ממליצה לזו שרצה בלי שמישהו רודף אחריה, לפנות עכשיו מיד ובלי לחכות למחר למומחה מקוון למניעת השמנת-יתר, כדי שגרסת העתיד שלה לא תפגוש אותה מוקדם מדי בעולם הבא.
מגש פירות וירקותצילום: (צילום: שאטרסטוק)אכילת ראש במניעת השמנה
כדי שדברי לא יוצאו מהקשרם, אני מדגיש שעידוד אורח חיים בריא הוא נושא חשוב ביותר!
אבל, העניין מעצים את עצמו בהגזמה והפחדה מתגברת ממש כמו טבעונות ופמיניזם שחשובים למי שזה חשוב לו ולה. מאז שחברות מזון-מהיר החלו להתבייש באוכל שהן מוכרות, החליפו את השמן כדי למנוע לקוחות שמנים חלילה והמירו את הדת המקודשת של המבורגר צ’יפס וקולה לחזה עוף דל קלוריות סלט וזירו, הבינו כל זללני העולם שמצבם חמור והגיע הזמן לשנות הרגלי צריכה כדי שלא לשבור רהיטים ודלתות ולבקש סליחה.
השינוי החיצוני והתודעתי בדימוי הגוף מתחיל בדרך כלל מהבתים ומבתי הספר, ולצערי הרב המצב שם מבחינת שיעורי הספורט עדיין לא מזהיר. בתור נער מתבגר שסבל מאסטמה מציקה ביותר, לא היה לי סיכוי לשבור שיא אישי בריצת 2000 אם אין הבטחה מראש שבסוף המסלול יש ואפל בר ולידו פראמדיק עם שלושה בלוני חמצן. ולא אתייחס בהרחבה לכך שמשום מה למורים לחלק מהמורים שלי ושל אחרים לחינוך גופני יצא שם רע בגלל שהם רק מדגימים ולא רצים בעצמם, מחשש שיגמרו את המסלול באמבולנס במקום בבית קפה ומאפה.
חדר כושר צילום: חדר כושר (אילוסטרציה, נוצר באמצעות AI)אל תפסיקו להתעניין בלי להכריח
גילוי נאות: הטור הזה נכתב בעקבות שיחה ששמעתי במקרה באוטובוס(אחד המקומות הטובים להשראת כתיבה בעיקר אם מדי פעם לא דוחפים אזניות אלחוטיות לשתי האוזניים כדי לא לשמוע כל עשר שניות "התחנה הבאה.. לא לשכוח לתקף את הרב-קו בכל נסיעה", דבר שכנראה מוציא גם את הנהג משלווה, אחרת איך אפשר להסביר בלימות שמעיפות אנשים זרים אחד על השני כאילו היו חברים ותיקים מהצבא).
באותה נסיעה, שתי בנות סיפרו זו לזו כמה קשה בבית ספר בעונת הבחינות ואחת השוויצה שיש לה שלוש בחינות אבל ציינה בשמחה שהשלישית בספורט ולאימא שלה לא אכפת אם היא תיכשל , כי כשסיפרה לה על הבחינה היא הגיבה ב: “לא מעניין אותי" .
בנקודה הזאת הפכתי משומע פסיבי למתעצבן אקטיבי. גם בגלל שבעברי זכיתי להיות מורה ממלא מקום לחינוך גופני(שנשמע הרבה יותר טוב מספורט, תודו) ואני חושב שזה אחד המקצועות החשובים והטובים שבאמת מכינים את התלמיד לחיים, ובעיקר בגלל שלדעתי האישית אסור להורה אף פעם להגיד לילד או הילדה שלו על משהו שסיפרו "זה לא מעניין אותי". ככה לא בונים הורות! ולא רק בחינוך אלא בכל תחום בחיים, כדאי ורצוי שיבינו כל ההורים והמחנכים שכדאי לאמץ את הכלל של "על פי דרכו" ולא בהכרח או חלילה בכוח.
גם אורח חיים בריא והקפדה על תזונה נכונה יבואו בטבעיות עם הזמן, ואם לא אז נראה את הגרסה המפחידה שלנו מהעתיד רודפת אחרינו ברחובות עם טופו וחרב.
שתהיו לי בריאים ויותר חשוב שתהיו בריאים לעצמכם.
תגובות