מה זה אומר להיות דתייה לאומית בשנת 2026? האם מדובר ב"דתייה רגילה", "תורנית", "חרד"לית" או אולי בכלל "ציונית דתית"? הפאנל בתכנית "הדתיות האלה", בהגשת הדר בן חמו ואורטל ברזילי, המחיש בדיוק את הנקודה הזו: עולם הכיפות הסרוגות כבר מזמן אינו מקשה אחת. "פעם היה משהו אחד, היום אין לדעת כמה צבעים ודגמים יש לכיפה הסרוגה".
בפאנל מיוחד השתתפו תהילה פרידמן (חברת כנסת לשעבר, משנה למנכ"ל יוזמת המאה), תהילה ביגמן (עמיתת מחקר במכון ירושלים למחקרי מדיניות), עינת ברזילי (מנהלת מדיה ב'קולנו', עורכת וסופרת) והרבנית אורית עמר (מנהלת הגרעין התורני בכפר יונה). יחד הן ניסו לפצח את המורכבות של המגזר שחי בין קודש לחול, ובין השקעה פנימה להשקעה החוצה.
ירושלים: בירת הסטארט-אפ הדתי
תהילה ביגמן, שהציגה נתונים ממחקרה החדש, הפתיעה כשקבעה כי בירת המגזר האמיתית היא ירושלים, ולא פתח תקווה כפי שנהוג לחשוב. לפי הנתונים, כ-130,000 תושבים בירושלים מגדירים עצמם דתיים לאומיים – פי שלושה מפתח תקווה.
תהילה ביגמן: "14% מהדתיים הלאומיים בכל הארץ גרים בירושלים. זה מגזר ענק שכולל את כל הסוגים".
לדברי ביגמן, ירושלים היא המקום בו הכל קורה: "זו בירת הסטארט-אפ הדתי-לאומי. לימוד התורה לנשים הראשון קם בירושלים, המניין השוויוני הראשון, וגם התלמוד-תורה הציוני הראשון והסניף הנפרד הראשון של בני עקיבא". הגיוון הזה, היא מסבירה, נשען על שתי רגליים מרכזיות: קבלת המודרנה ("תורה ועבודה") וקבלת המדינה מתוך תפיסה תורנית.
האם הפוליטיקה המגזרית מתה?
אחת הנקודות הסוערות בדיון הייתה שאלת הייצוג הפוליטי. תהילה פרידמן הציגה עמדה נחרצת נגד פוליטיקה מגזרית: "לפוליטיקה מגזרית יש שתי הצדקות: להשיג תקציבים לילדים שלנו – וזה לא מוסרי בעיניי שילד שלי יקבל יותר מאחר; או תפיסת עולם מאוחדת – ואין היום השקפת עולם אחת שמאחדת את כולם".
עינת ברזילי: "המיינסטרים הדתי הוא המשפחה שיש בה בת בשירות לאומי, בת בצבא, בן בישיבה ובן דתל"ש – והוא לא מוצא לעצמו ייצוג".
פרידמן טוענת כי הציבור הציוני-דתי התפזר בין מפלגות רבות, והשאלה הגדולה כיום היא "מי בני הברית שלנו" – האם הברית היא עם החרדים או עם הציונים החילונים?.
תהילה פרידמן: "אין הצדקה שהילד שלי יקבל תקציב יותר מילד אחר רק כי הוא מהמגזר. פוליטיקה מגזרית היא לא מוסרית".
החרד"לים השקיעו פנימה, הליברלים החוצה
עינת ברזילי הצביעה על תהליך מעניין שעבר על המגזר ב-20 השנים האחרונות: מצד אחד "התחרדלות" והקפדה הלכתית גוברת, ומצד שני קול ליברלי שקורא להכלה ופמיניזם.
תהילה פרידמן הוסיפה אבחנה דקה: "החלק החרד"לי השקיע אנרגיה פנימה, בתוך המוסדות והחינוך, ולכן יש לו השפעה גדולה על פנים המגזר. החלק הליברלי השקיע החוצה – בפרקליטות, בתקשורת ובמוסדות המדינה". התוצאה היא שמרכז המגזר, ה"מיינסטרים" ששולח ילדים גם לצבא וגם לישיבות הסדר, נותר לעיתים ללא ייצוג פוליטי הולם.
הרבנית עמר: "לחזור לטבעיות"
מול הגדרות ה"ליברלי" וה"חרד"לי", הציעה הרבנית אורית עמר מבט אחר. היא תיארה את הציונות הדתית כתהליך של חזרה מהגלות, מה"קפסולה" המצומצמת של ההלכה אל תורה רחבה שכוללת אומנות, תרבות וחיים מלאים.
הרבנית אורית עמר: "הציונות הדתית היא תורה גדולה שכוללת אומנות, הייטק ויופי. אנחנו אור לגויים בכל דרך החיים שלנו".
"אני לא חיה בתודעה של מגזר או קטלוגים," שיתפה הרבנית עמר את חוויותיה מהמגורים בחיפה ובכפר יונה. "אנחנו צריכים להיות טבעיים. אני נאמנה לדבר השם כפי שאני לומדת אותו, ובסוף כולנו נעמוד מול ריבונו של עולם".
הדר בן חמו סיכמה: "בסוף אנחנו רוצות גם חול וגם קודש, וזה פער שאנחנו צריכות ללמוד לחיות איתו".
תגובות