"לקח לי דקות ארוכות להוריד את הדופק": המרדף המטורף בלב המדבר

מה שהתחיל כבוקר שגרתי של צילום ציפורים במדבר, הפך עבור מידד גורן, צפר בכיר ב"החברה להגנת הטבע", לרגע נדיר שלא ישכח עוד הרבה זמן.

בשעת בוקר מוקדמת בשבת, ישב גורן בערוץ נחל פארן בדרום הנגב, במסגרת תצפית שגרתית על ציפורי מדבר בעונת הנדידה. אלא שאז, לדבריו, משהו בשטח השתנה. "לפתע שמעתי קולות אזהרה של צבי", הוא מספר. "ממרחק של כ-200 מטר ממני הבחנתי בצבי נגב זכר מדלג בעצבנות. חשבתי לעצמי שהוא קצת מגזים, כי כבר הייתי קרוב יותר לצבאים בעבר והם פחות נלחצו". 

לדבריו, בזמן שכיוון את המצלמה לעבר זנבן ערבי, הוא שמע רעש של תיפוף רגליים מהיר - ואז הבחין בדרמה האמיתית. "הסרתי את העיניים מהמצלמה וראיתי צבייה רצה במהירות אדירה, בערך 30 מטר ממני. מיד אחריה רץ זאב גדול שניסה לסגור את המרחק. ניכר היה שהמרדף כבר היה בשיאו".

"הרגשתי את המרדף בכל הגוף"

גורן מתאר רגע אינטנסיבי במיוחד, כזה שגם אחרי עשרות שנים במדבר - הצליח לטלטל אותו. "מכיוון שישבתי על הקרקע, ממש הרגשתי את להט המרדף בכל הגוף", הוא אומר. "הצבייה נתנה פוש אחרון והצליחה להתרחק. הזאב האט, שינה מעט כיוון - וויתר על ארוחת הבוקר".

לדבריו, הצבייה נשארה לעמוד במקום עוד זמן מה, מתנשפת ומבוהלת, כשהיא ממשיכה לעקוב במבט אחר הזאב שנעלם מעבר לגבעות. "למזלי, הייתי כבר באמצע צילום ציפורים, אז המצלמה הייתה מוכנה. בלי לחשוב יותר מדי פשוט כיוונתי וצילמתי".

רגעי המרדףצילום: מידד גורן, החברה להגנת הטבע.

יותר מ-35 שנה במדבר

גורן מספר כי הוא מסתובב בנגב כבר יותר משלושה עשורים, מתעד בעלי חיים וציפורים במסגרת עבודתו כמנהל מרכז צפרות רמת הנגב.

"לפני כמה שנים הצלחתי לתעד זאב שרודף אחרי ארנבת", הוא נזכר, "אבל האירוע הזה היה מיוחד בגלל הקרבה הנדירה שלי אליו. הייתי ממש בתוך הסיטואציה - נמוך על הקרקע, עם זווית צילום מושלמת. לקח לי דקות ארוכות להוריד אחר כך את הדופק".