"המורות באולפנה עשו לי את המוות בגלל שרציתי להיות שחקנית"

שיר פופוביץ' רגילה להצחיק אנשים. ברשת היא מחקה דמויות מ"האח הגדול", מעלה סרטונים ויראליים על שמירת נגיעה ועל החיים בין דתיים לחילונים - ובמקביל גם מקפידה להעלות פרשת שבוע בכל שישי. אבל מאחורי ההומור והאנרגיה המתפרצת, מסתתר גם סיפור הרבה יותר מורכב: של ילדה דתייה שחלמה להיות שחקנית, ולא הסכימה שיגידו לה שזה "לא צנוע" או "לא מתאים".

בריאיון אישי ל"נשמות צמאות", פופוביץ' מדברת בלי פילטרים על התחושה שלא באמת השתייכה לאף צד, על הסיבה שהסתירה לפעמים את האמונה שלה בעולם המשחק, על ההערות שספגה בגלל הדת - וגם על הרצון לגרום לאנשים להבין שאפשר להיות הרבה דברים ביחד.

צפו בראיון עם שיר פופוביץ' לסרוגים

"המורות הורידו לי ציונים כי רציתי להיות שחקנית"

פופוביץ' מספרת שכבר מגיל ארבע ידעה שהיא רוצה לעמוד על במה. "הייתי עושה חיקויים של מורות, של זמרים, של אנשים באולפנה", היא נזכרת וצוחקת. "בהפסקות הייתי מושיבה ילדים בכיתה ואומרת להם: עכשיו אני עושה לכם רדיו".

אבל בבית הספר פחות התחברו לחלום הזה. לדבריה, באולפנה ניסו לגרום לה להתרחק מעולם המשחק. "המורות ממש עשו לי את המוות בגלל שרציתי להיות שחקנית", היא חושפת. "הורידו לי ציונים במגנים בגלל שהייתי נוסעת לחוגי משחק בתל אביב. מבחינתן זה היה לא צנוע ולא מתאים לבית ספר דתי״.

היא מודה שהיו רגעים שזה כאב לה מאוד, אבל דווקא שם התחיל להיבנות אצלה עמוד השדרה שלא נתן לה לוותר. "אני חושבת שהן באמת חשבו שהן שומרות עליי, אבל מבחינתי זה היה הפוך. תמיד אמרתי לעצמי: אם אלוהים נתן לי כישרון - זה כדי שאני אשתמש בו".

"לחילונים הייתי דוסית - ולדתיים חילונית"

פופוביץ' גדלה בבית דתי-לאומי עם השפעות חרדיות, אבל לאורך השנים הרגישה שהיא לא באמת נכנסת לשום מגירה ברורה. "כל החיים הרגשתי שבשביל חילונים אני דוסית, ובשביל דתיים אני חילונית", היא אומרת. "אף פעם לא הרגשתי שאני לגמרי פה או לגמרי שם".

לדבריה, גם בעולם המשחק וגם בעולם הדתי הרבה פעמים רצו שהיא תהיה "משהו ברור" - אבל היא עצמה הרגישה הרבה יותר מורכבת מזה. "אני גם שחקנית, גם מאמינה, גם מעלה פרשת שבוע וגם עושה סרטונים על האח הגדול. אנשים אוהבים לשים אותך במשבצת אחת, אבל החיים לא באמת עובדים ככה".

התפקיד בתאג"ד: "עד היום שולחים לי הודעות ששונאים אותי"

אחד התפקידים המזוהים ביותר עם פופוביץ' היה בסדרה תאג"ד, שם שיחקה את דריה קרני - חוקרת מצ"ח קשוחה שנכנסה לעונה השנייה של הסדרה. לדבריה, הכניסה לקאסט של סדרה מצליחה הייתה מלחיצה במיוחד. "אלה שחקנים שכשלמדתי משחק צפיתי בהם בטלוויזיה. ממש אמרתי לעצמי בראש: אני הולכת להיות הכי טובה פה".

אבל למרות השנים שעברו מאז, הדמות עדיין רודפת אחריה. ״עד היום שולחים לי הודעות ששונאים אותי בגלל הדמות״, היא מספרת וצוחקת. ״וזה מצחיק, כי זה אומר כנראה שעשיתי משהו טוב״.

כשנשאלה אם הייתה מעדיפה להיות מזוהה דווקא עם דמות קלילה ואהובה יותר, היא מודה שלפעמים כן - אבל מבחינתה, דווקא הדמויות שמעוררות תגובה הן אלה שנשארות עם הקהל. "אני חושבת שיש בי משהו שאנשים או אוהבים או שונאים - אבל הוא תמיד מעורר משהו", היא אומרת. "גם ברשת, כשאני מעלה סרטונים, חברים אומרים לי לפעמים: 'זה יעורר אנטגוניזם'. ואני אפילו לא תמיד רואה את זה. כנראה שיש בי משהו שלא משאיר אנשים אדישים".

התפקיד בתאג"דצילום: צילום: פרטי

"אני הכי מתאימה לשחק דתייה - אני אפילו יודעת יידיש"

למרות הרקע הדתי והחיבור החזק לעולם שממנו באה, פופוביץ' אומרת שדווקא לתפקידים של דתיות כמעט לא מלהקים אותה. "בחיים לא מלוהקים אותי לדתיות", היא אומרת וצוחקת. "וזה הכי מצחיק בעולם, כי אני הכי מתאימה. אני אפילו יודעת יידיש".

לדבריה, הרבה פעמים אנשים בתעשייה מסתכלים קודם על החיצוניות. "אני לא נראית כמו מה שאנשים מדמיינים כשהם חושבים על שחקנית דתייה", היא מסבירה. "אז ישר שמים אותך במקום אחר".

אבל מבחינתה, דווקא זה חלק מהמסר שהיא מנסה להעביר. "אני חושבת שאנשים מורכבים יותר מהטייטלים שלהם. אפשר להיות מאמינה, לדבר עם ה' כל יום, לאהוב פרשת שבוע - ובאותו זמן גם להיות בעולם המשחק והרשת".

"שחקן אמר לי: אם אראה את ההורים שלך עם כיפות - אני ארק עליהם"

אחד הרגעים הקשים שעליהם היא מדברת בראיון קשור דווקא ליחס כלפי דתיים בתוך עולם התרבות. "היה שחקן שאמר לי שאם הוא יראה את ההורים שלי עם כיפות בקהל - הוא ירוץ לירוק עליהם", היא חושפת. "וזה זעזע אותי".

לדבריה, באותו רגע היא הבינה עד כמה אנשים לפעמים שונאים משהו שהם בכלל לא מכירים באמת. "הוא לא ידע מי המשפחה שלי, מי הם דתיים לאומיים, כמה הם תורמים למדינה. מבחינתו דתי זה פשוט משהו שהוא החליט לשנוא".

ועדיין, היא מנסה לא להישאב לשנאה בחזרה. "אני חושבת שהמון מהשנאה בארץ נובע מפחד. אנשים מפחדים להכיר משהו שישנה אותם".

שיר פופוביץ' בהצגהצילום: פרטי

"הדתיים האלה סוגרים לנו את בתי הקפה"

פופוביץ' מספרת שלא מעט פעמים היא נתקלה בהערות על דתיים דווקא מאנשים שלא ידעו בכלל שהיא מגיעה מבית דתי. 

"פעם הגעתי להצגה במוצאי שבת, וישבה שם מישהי שהתחילה לדבר על 'הדתיים האלה שסוגרים לנו את בתי הקפה'", היא משחזרת. "והיא בכלל לא ידעה שאני דתייה". לדבריה, מה שהכי כאב לה זו השנאה האוטומטית. "אמרתי לעצמי: את בכלל לא מכירה אותי, אז איך כבר החלטת מי אני?"

החוויה הזאת, לדבריה, גרמה לה להבין עד כמה אנשים ממהרים לשפוט לפי מראה חיצוני או מגזר. "אנשים ישר רואים כיפה, לבוש או מגזר - וכבר מחליטים מי אתה ומה הדעות שלך".

"אפשר להיות גם שחקן וגם אדם מאמין"

אחת השאלות שמלוות אותה לאורך השנים היא האם עולם המשחק באמת יכול להשתלב עם חיים של אמונה. מבחינתה, התשובה ברורה. "בטח שכן", היא אומרת. "אני חושבת שאפשר להיות גם שחקן וגם אדם מאמין. זה פשוט דורש מחשבה ותכנון".

היא מספרת שגם בתקופות עמוסות של הופעות והצגות, היא תמיד ניסתה לשמור על הדברים שחשובים לה. "אם הייתי צריכה להישאר בעיר בשבת בגלל הצגה במוצאי שבת - הייתי עושה את זה. מבחינתי זאת לא סתירה".

לדבריה, האמונה שלה היום מגיעה ממקום הרבה יותר אישי ובוגר. "כשהייתי קטנה האמונה פשוט הייתה חלק מהחיים. היום אני בוחרת בה מחדש כל פעם".

"אני לא נראית דתייה - וזה מבלבל אנשים"

פופוביץ' מודעת לכך שהחיצוניות שלה מבלבלת לא מעט אנשים. "אני לא מתלבשת צנוע, ויש לי פה ג'ורה, ואז פתאום אני מעלה פרשת שבוע", היא אומרת וצוחקת. "זה מבלבל אנשים".

לדבריה, החברה הישראלית רגילה לחשוב בצורה מאוד חד-משמעית. "התרגלנו שיוצר תוכן הוא או ככה או ככה. אבל אנשים הם מורכבים".

היא גם מודה שהיא מקבלת לא מעט תגובות על הלבוש שלה ועל העובדה שהיא מדברת על אמונה בלי להיראות כמו מה שאנשים מצפים. "פעם זה היה מעליב אותי. היום זה כבר בעיקר מצחיק אותי".

שיר פופוביץ'צילום: פרטי

חרדים, דתיים וחילונים: "הקהל שלי הוא כולם"

אחד הדברים שפופוביץ' הכי אוהבת הוא הגיוון של הקהל שלה ברשת. "יש לי קהל מטורף ומעורב - חרדים, דתיים, חילונים, ילדים, מבוגרים", היא מספרת. "אני מקבלת הודעות מחרדים שצופים בי מהשירותים של הישיבה".

לדבריה, דווקא זה מוכיח כמה כולנו דומים יותר ממה שאנחנו חושבים. "כולם רואים האח הגדול, כולם אוהבים לצחוק, כולם רוצים להרגיש שייכים".

היא מספרת שהיא עונה כמעט לכל הודעה שהיא מקבלת - גם לביקורתיות שבהן. "אם מישהו כותב לי משהו, אני מדברת איתו. אולי אם נדבר נגלה שאנחנו הרבה פחות שונים ממה שנדמה לנו".

"אני רוצה שילדה דתייה תראה אותי ותגיד: גם אני יכולה"

למרות כל הביקורת והתגובות, פופוביץ' אומרת שהשליחות שלה ברורה מבחינתה. "אני רוצה שיום אחד תהיה ילדה דתייה שתגיד: אם שיר פופוביץ' יכולה להיות גם שחקנית וגם מאמינה - אז גם אני יכולה".

ובסוף, זה גם המסר שהיא מנסה להעביר לכולם. "אל תשפטו אנשים לפי איך שהם נראים. תשבו, תדברו, תקשיבו - ורק אז תחליטו מי עומד מולכם".