"ירושלים לא דומה כיום למה שהייתה כשנולדתי בה, לפני מלחמת השחרור", מספרת בראיון לאריאל שרפר רחל דביר, ירושלמית שורשית, יקירת העיר שזכתה וארבעה מרחובות הבירה קרויים על שם סביה.
רחל דביר: "ירושלים כיום לא דומה לעבר, ועדיין מחברת את כולם"
אחד מהם, הרב רפאל קצנלבוגן ז"ל סיפר פעם על ההבדל בינו לבין אחיו ר' אהרן איש "נטורי קרתא" ואמר שאם חלילה היו מוצאים בארץ "עיר נידחת" ומגלים בה מזוזה אחת אחיו היה עוקר אותה, ואילו הוא היה קובע אותה בלילה מחדש כדי להצילה.
תמונת הרב רפאל קצנלבוגן ז"ל מהספר "בירושלים היו אומרים" מאת רחל דביר באדיבות המחברת צילום: אריאל שרפר רחל נזכרת ומזכירה בגעגוע בעיר שהרגישה פעם כמו כפר קטן: "אהבתי כשירושלים הייתה קטנה יותר. היינו מטיילים לכיכר ציון ופוגשים חצי עולם, כי כולם הכירו את כולם. היום ירושלים גדולה וחשוב לציין שהעיר גם הרבה יותר נקייה , אבל הפילוג בין התושבים עדיין קיים ממש כמו אז.
פעם היו מלחמות כל דבר, מהשפה העברית עד נוסח התפילה, אבל למרות זאת הילדים בשכונת מקור ברוך שיחקו יחד והשולחן התחדש בהרבה מאכלים של השכנים שלא הכרנו".
רחל, שהקימה חברת הייטק מצליחה כנגד כל הסיכויים מספרת כיצד החיבור הירושלמי בא לידי ביטוי גם במפעל חייה: "הקמתי חברה בלי בסיס כלכלי והתהלכתי כסהרורית ברחובות ירושלים בלי לדעת לאן אני הולכת. בסוף התחלתי בחדרון קטן ב'היכל שלמה' ושילבתי נשים חרדיות לצד עובדים חילונים.
הן לימדו אותם מחשוב ולמדו מהם שאפשר לעבוד יחד. לפני כמה שנים בשיא המתח החברתי, עובדים מהחברה שלי נסעו יחד באותו רכב לבית המשפט העליון חלקם להפגין עם החרדים וחלקם עם החילונים, אבל כולם הגיעו וחזרו באותם רכבים כחברים".
רחל דביר היא גם סופרת ומשמרת את העבר הירושלמי ואת שפת היידיש. אחרי שחיברה שני ספרים (רב המכר "בירושלים היו אומרים" ואחיו הצעיר "בירושלים היו אומרים" ), ומספרת שהירושלמי הטיפוסי הסתפק במועט והסבתא שלה למדה אותה מוטו לחיים: "בית לא עוזבים".
כריכת הספר בירושלם היו אומרים מאת רחל דביר צילום: אריאל שרפר רחל מסכמת באופטימיות: "אני לא רוצה שירושלים תחזור להיות קטנה. שתהיה גדולה, מושכת ובלי מריבות לא רק בירושלים אלא בכל הארץ. אין לי סוד לחיים ארוכים חוץ מלעשות מה שאתם רוצים והכי מתאים לכם".
תגובות