מכירים את המילים שאתם בטוחים שאתם הוגים נכון, עד שמגיע פוסט אחד של האקדמיה ללשון ומשנה את התמונה? הפעם על המוקד נמצא הרהיט הקטן והנמוך – השרפרף. בפוסט חדש שהעלתה האקדמיה, היא מבהירה כיצד יש להגות את המילה בצורת הרבים שלה, והתשובה עשויה להפתיע אתכם.
על פי האקדמיה, צורת הרבים התקנית של שרפרף היא שְׁרַפְרַפִּים, כאשר האות פ"א השנייה חייבת לבוא בדגש (דגש חזק). הכלל הזה אינו ייחודי רק לרהיטים; הוא תקף גם למילים כמו צְהַבְהַבִּים, כְּלַבְלַבִּים והֲפַכְפַּכִּים.
הכלל שמאחורי הדגש
אז למה זה קורה? באקדמיה מסבירים כי במילים מלרעיות (מילים שההטעמה שלהן היא בהברה האחרונה) שהתנועה האחרונה שלהן היא פתח – הפתח נשאר גם בנטיית המילה, ובאות שאחריו מופיע דגש.
דוגמאות מוכרות לכלל זה ניתן למצוא במילים פשוטות מחיי היום-יום: גַּב שהופך לגַּבּוֹ, אַף שהופך לאַפִּים, דַּף שהופך לדַּפִּים, וכן אֲגַף שהופך לאֲגַפִּים.
מעפעף ועד לבלב
הכלל הלשוני הזה תקף גם לשמות בעלי שתי הברות דומות (מילים מכופלות). כך למשל, האיבר בגוף שאחראי על הפרשת אינסולין הוא לַבְלַב, וברבים יש לומר לַבְלַבּים. בדומה לכך, המילה עַפְעַף הופכת בצורת הזוגי לעַפְעַפַּיִם (עם דגש ב-פ').
אז בפעם הבאה שאתם מבקשים ממישהו להביא כמה כיסאות קטנים, זכרו: אלו שְׁרַפְרַפִּים, ואולי בזכות הדיוק הלשוני, הפעם לא תיפלו מהם. נוסף על כך, כדאי לשים לב שגם כשמתארים גוון צהוב עדין, הצורה הנכונה היא צְהַבְהַבִּים. העברית, כך נראה, ממשיכה לאתגר אותנו גם במילים הפשוטות ביותר.





תגובות
עם כל הכבוד לאקדמיה, השפה צריכה להתאים ללשון של הדובר, ואם 99.9% מהאוכלוסיה מבטאת ללא דגש, אז זאת הדרך התקינה.
אם כולם יקפצו מהגג אז גם אנחנו צריכים?או בקיצור לא צריך לעשות משהו רק כי כולם עושים, בעיקר אם הוא לא נכון ( דוגמאות קיצוניות הן גניבה , שוד או רצח)
@אני מה שמגדיר שפה זה איך שאנשים מתקשרים אותה. שפות נוצרו והשתנו הרבה לפני שהקימו ועדות שפה. אנשים חכמים יכולים להחליט והתפלסף מה הדרך הנכונה ביותר לדבר אבל כל עוד אנשים לא עושים את זה זאת לא השפה.
עקרונית זה עניין של דעה - אבל לרוב נהוג ליצור כללים אחידים כדי שיהיה קל ללומדים חדשים ואפילו ותיקים להתאים את השפה בינהם. תיאורטית אין בעיה ששפה סתם תיהיה אוסף של מילים אקראיות בלי חוקיות אבל זה יהיה סבל ללמוד אותה במצב כזה שלא לדבר על אי הסכמות....
היית צודק אם את השפה שלנו היו ממציאים בני אדם. אבל השפה שלנו לא מומצאת, היא שפה שמקורה בתנ"ך ולכן אנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליה ואל העקרונות של מי שהמציא אותה, ולא אותה אלינו. או לחילופין להודות שהשפה שאנחנו מדברים היא לא באמת העברית האמיתית.
@סתם אחת יש עברית עתיקה ויש עברית מודרנית, כמו שיש סינית עתעקה וסינית מודרנית, וכמו שיש לטינית ושפות לטיניות. מה רע בזה?
אני רק שאלה- לא אבסורד שלגוף שאחראי על שפה עברית תקנית קוראים "אקדמיה" שהיא בכלל מילה לועזית?...
המילה אקדמיה מגיעה מיוונית, כמו המלים הבאות: ספוג, קולמוס, אזמל, אקלים, כרטיס, קלפי, פנס, חלודה , פזמון, נרתיק, עוגן, סנטר, אטליז, פרנסה, כרוב, שזיף, סנדל
קולמוס, אקלים, מנטה, אסקולה, נרקיס, דורון, אוויר, ספוג, סבון, כרטיס, סימן, פונדק, קלפי, פנס, זוג, סנדל, אזמל, בסיס, מיסתורין, המנון, אזמל, אנקדוטה, דרקון, סנהדרין, אספרגוס, אלכסון, חלודה, סנטר, דיוקן, הדיוט, וילון, טרקלין, מלט, ספסל, פזמון, קמין, תריס, דפוס, נרתיק, אפרכסת, בימה, פנקס, קומקום, עוגן, נימוס, פומבי, קונדס, מלפפון, כרוב, שזיף, פרנסה, קנוניה, טמיון, אטליז
@יומי שכחת כד
איזו מילה ממה שכתבתם "אינה קיימת", כפי שטענתם בצורה חד משמעית בכותרת המשנה?