הבכיר לא מתנצל: זו הסיבה שלא חבשתי כיפה בחידון בתנ"ך

יו"ר קק"ל אייל אוסטרינסקי, התייחס בפוסט ארוך שפרסם לסיבה שבחר לא לחבוש כיפה בחידון התנ"ך העולמי שנערך ביום העצמאות האחרון.

אוסטרינסקי כתב: "היום קיבלתי פניה מאתר "בחדרי חרדים" שעסקה בשאלה מדוע לא חבשתי כיפה באירוע חידון התנ"ך העולמי לנוער בו ישבתי בשולחן הנשיאות. לטענת הכותב הסוגיה מעוררת תרעומת בציבור החרדי והדתי והם אף קראו לזה שערוריה וכו' וציפו להתנצלות. לאור זאת, חשוב לי להבהיר את הנושא כלפי כולי עלמא".

אוסטרינסקי כתב כי "קודם כל, אני לא מתנצל, אין לי על מה. אני גאה בתפיסת העולם שלי ובערכים שאני מייצג. אני כן אומר שאני רואה בחידון התנ"ך העולמי אירוע יהודי לאומי מהמעלה הראשונה שמהווה רגע שיא של אחדות וביטוי לכבוד עמוק לספר הספרים שלנו. התנ"ך הוא נכס צאן ברזל תרבותי והיסטורי, תעודת הזהות הרוחנית שלנו".

"כמו שהקרן הקיימת לישראל, שייכת לכלל היהודים כולם, יהודים דתיים מכל הזרמים - אורתודוקסים, קונסרבטיביים ורפורמים - וכמובן, גם ליהודים חילונים, כך גם התנ"ך שייך לכל אלה כולם. כוחו הגדול ביותר טמון ביכולתו לחבר בין הקצוות השונים בחברה הישראלית על בסיס של כבוד הדדי ושותפות גורל".

אני רוחש כבוד עמוק למסורת ישראל ולכלל המגזרים המרכיבים את הפסיפס הישראלי. כמי שמוביל תפיסת עולם ליברלית ומכילה, אני מאמין כי התנ"ך הוא המכנה המשותף הרחב ביותר של העם היהודי, ובתוך כך אני מאמין בכל ליבי שזיקה אמיתית לספר הספרים אינה נמדדת בסממנים חיצוניים כאלו ואחרים".

לגופה של טענה כתב אוסטרינסקי: "הבחירה האישית שלי שלא לחבוש כיפה בחידון התנ"ך לא באה לומר משהו נגד אלא להיפך, לומר משהו בעד. זו אמירה בעד הרעיון שהתנ"ך, ספר הספרים שלנו, איננו ואסור לו להיות סממן זהות של קבוצה אחת. הוא שייך לכולנו - למאמינים ולאלו שאינם מאמינים, לדתיים על כל זרמיהם, ולחילונים, לכל עם ישראל באשר הוא. אם אנשים שאינם כובשי כיפה ביום יום, לא יחושו שהתנ"ך הוא גם שלהם, יהיה זה הפסד עצום שהעם יהודי אינו יכול להרשות לעצמו".

"כולנו צריכים להרגיש שהתנ"ך הוא שלנו, בין אם מנקודת מוצא אמונית, ובין אם מנקודת מוצא חופשית. אנחנו לא צריכים להאמין באותו האופן אבל חייבים להרגיש בו בבית ולהתהלך בין פסוקיו כבעלי בית".

עם זאת, אוסטרינסקי ציין כי אכן יש מקומות בהם צריך לחבוש כיפה: "אני מבקש להדגיש כי יש מקומות שבהם הכיפה היא חלק בלתי נפרד, למשל תפילה בבית הכנסת. זה ברור ומובן מאליו. אבל באותה מידה לי ברור וזו הבחירה האישית שלי שחידון התנ"ך אינו אירוע דתי אלא תרבותי ולאומי ובו שאלת חבישת הכיפה מונחת לפתחו של כל אדם ועבורי לא רק שאינה מתבקשת אלא אף לא שייכת באירוע כזה".

"אני חושב שהדברים האלה משקפים המון כבוד לתנ"ך כראוי לו והמון כבוד למגוון ההשקפות הציוניות כפי שראוי להן ומדגיש שוב - אני לא מתנצל, אני ליברל גאה וזו דרכי", חתם.