הסופרת והיוצרת הדסה בן ארי פותחת צוהר למסע אישי וחשוף בראיון קצר לעלון 'הדור', שבו היא מתייחסת לאחד השינויים הוויזואליים והזהותיים המשמעותיים שעברה בתקופה האחרונה – הפרידה מכיסוי הראש. בדבריה, היא מתארת בכנות את המורכבות הדתית והנשית הכרוכה בכך, ומפריכה את המיתוס על תחושת שחרור מיידית.
"אין כמו כיסוי ראש. אצילות ויופי לא מהעולם הזה", פתחה בן ארי את דבריה, אך סייגה בחיוך: "למי שיודעת לקשור נורמלי, כמובן". היא שיתפה כיצד מאז נישואיה, כיסוי הראש היה חלק בלתי נפרד ממנה לאורך כל שעות היממה: "האמת היא שמאז שהתחתנתי לא ראיתי את השיער שלי כמעט, כי כמו ספרדייה טובה, בירכתי והתפללתי רק כשהוא עליי, ולכן הורדתי אותו רק מאוחר בלילה".
"לא הרגשתי שחרור, אלא ביזיון"
בן ארי בחרה לתאר את רגע השינוי במושגים של כאב וקושי, בניגוד לנרטיב שלעיתים מוצג כ"חופש". עבורה, הפרידה מהמטפחת הייתה שזורה בפרידה מהזוגיות, והמעבר למראה גלוי לא היה פשוט כלל.
"הפרידה מהזוגיות הייתה גם פרידה מכיסויי הראש, והיא הייתה לא קלה", היא מספרת. "לא הרגשתי שחרור, אלא עלבון, ביזיון ובושה". המטפחת, ששימשה עבורה כסמל לאצילות וכחלק מהזהות הדתית והמשפחתית שלה במשך שנים, השאירה חלל של תחושת חשיפה לא נוחה.
התפייסות עם המראה הגלוי
למרות תחושות הבושה והעלבון שליוו את תחילת הדרך, בן ארי מתארת תהליך של התפייסות פנימית וקבלה עצמית מחודשת של המראה שלה ללא הכיסוי. נראה כי המפגש המחודש עם מה שהיה מוסתר במשך שנים ארוכות הוליד אהבה חדשה.
"אני אוהבת את השיער שלי היום כמו שלא אהבתי אותו מעולם", היא מסכמת את התחושות הנוכחיות. עם זאת, היא מותירה את הדלת פתוחה לשינויים נוספים בהמשך הדרך, מתוך הבנה שהזהות היא דינמית: "אני סקרנית לדעת איך ארגיש כשאחזיר את כל הקונסטרוקציה בבוא העת".
תגובות