עמית סגל מגיב לסערה ועוקץ: "זה פשע חמור, אין התיישנות"

השחקן אלי פיניש עורר השבוע סערה לאחר ששיבח את חיל האוויר ואת ישראל על המלחמה באיראן, וחטף תגובות קשות מהשמאל על כך.

עמית סגל התייחס לסערה בטורו בישראל היום וכתב: "לא יודע מה איתכם, אבל אני רואה צבא שעשה הוליווד, אני רואה עם שפתח בירה בממ"ד, אני רואה איראן המומה. תקראו לי אופטימי. עם ישראל חי". 26 המילים האלה של השחקן אלי פיניש, עם פרוץ הפסקת האש, הקימו עליו סערת רשתות אדירת־ממדים.

פירמידת הטנטרומים של אגף שמאל ברשתות ובתקשורת כוללת את שכבת הבסיס, זעם על הבעת עמדות ימניות. אם גילית פתאום שהפלסטינים לא רוצים שלום, או שהמתנחלים הם בני אדם, תגלה פתאום שהשירים החדשים שלך גרועים (במקרה שאתה אריאל זילבר), או שאתה מקריח, שמן, עילג וטיפש".

עוד הוא הוסיף: "רמה אחת מעל מצוי הזעם על התמיכה בנתניהו, או למצער על הניסיון להתייחס אליו עניינית מבלי לקבוע שהוא "מלאך המוות" ("הארץ", בשבוע שעבר). כאן, תואשם שאתה לא מאמין למילה של עצמך. הרי אדם תבוני אינו יכול באמת לשבח מעת לעת צעדים של ראש הממשלה המכהן. במקרה כזה ייקבע כעובדה שאתה עובד בשביל כסף מנתניהו או מהמפעילים בקטאר, או בשביל משבצת שידור בגלי ישראל, או פשוט בוט. כצעד חירום, יותר גם שימוש בעברם הפלילי של קרובי משפחה עד דרגה שלישית.

אך החטא העליון, עבירה מסוג פשע חמור ללא התיישנות או חנינה, הוא להיות אופטימי. זה מה שלא הבין אלי פיניש בפוסט התמים שפרסם. יש מחילה לימנים אידיאולוגיים ויש כפרה (מסוימת) לביביסטים. אבל מי שמעז לראות אור בחושך, לסבור שלא הכל קודר, עגום, דיכאוני ושוקע - הוא־הוא הכופר בעיקר. כל מי שקורא "הארץ" הרי צריך לדרוש גם ציפרלקס ממוכר העיתונים. הכל קורס, נורא, חשוך - והולך להיות עוד יותר רע ועוד יותר רע, ותמיד יהיה לי רק רע".

לסיום אמר סגל: "אלי פיניש צריך היה לדעת. הרי שמה של התוכנית שבה הוא מככב, "ארץ נהדרת", הוא בעצם תמצית העימות התרבותי. זה משפט אופטימי שהמציא נתניהו עצמו במאה שעברה בנאום באריאל, וכעת משמש בהקשר כפול. והנה לכם כל הוויכוח כולו בשתי מילים בדיוק.

"הבעיה היא בכלל לא אלי פיניש, הבעיה היא האלי פינישיזם", התגוללה עליו מגישה בכירה בתאגיד שאת פרצופה לא הצלחתי לזהות: "איזה כיף לחיות בתוך סרט שבו הכל סבבה. זו תופעה שבה אנחנו מנסים לכפות על המציאות המדממת של המזרח התיכון מבנה של שובר קופות הוליוודי". סליחה, גברת, ומה עם התאגידיזם? זה שלוקח מתקפת ביפרים הוליוודית ושני מבצעים סטייל ספילברג באיראן, והופך אותם לסדרה נורבגית קטנה רווית שתיקות על דיכאון אחרי לידה בחורף הנצחי".