יום העצמאות תשפ"ו: אולי טוב שהיהודים היו "תמימים"

הנתון הבא לא הוכח מחקרית באף אוניברסיטה מוכרת, אך לדעתי לילידי חודש אייר (ובהם כותב שורות אלה - ואין צורך בברכות או תשורות כי כך למדני המקובל בחברה "שונא מתנוס יחיה"), יש תחושה חד-פעמית כל שנה מחדש ביום הולדתם שהם משניים בחשיבותם למדינת ישראל שנולדה בחודש שלהם או לפניהם. 

כל ישראל חברים ומפרגנים זה לזה כשהמצלמה פועלת - אבל בסתר הלב רוצה כל אחד להרגיש מיוחד ביום הולדתו, בעיקר אם יש לו חברים ששרים לו שאין כמותו.

משפט יהודי חכם וייחודי המיוחס לרבי נחמן מברסלב אומר : "היום שבו נולדת הוא היום בו החליט הקב"ה שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיך".

המשפט החזק הזה מסוגל לעודד את המציין את יום התהוותו בחודש בו עמו חוגג את עצמאותו, ובנוסף המסר הפשוט מדגיש לכל אדם "נשמה" את ייחודיותו ותכליתו, מרים לעצמו את מדד הערכתו ומרענן בכל שנה מחדש את שמחתו.

 אם המשפט הזה טוב ומיטיב לאדם פרטי -  מדוע שלא יעניק את אותה התחושה גם לאומה שלמה?.

מבחן קבלה למשפחה

במשפחות הפחות טובות, שאפילו אינן ביולוגיות אלא קוראות לעצמן כך על הנייר בלבד לצורכי מס-שפתיים ומציעות פרס על ראשם של קרובי "משפחה" רחוקים שבעתיים, נערכים מדי פעם "מבחני קבלה" למעוניינים "להצטרף למשפחה", כלומר לעשות עמה עסקים. 

כך עשו האומות הלא מאוחדות, למרות שהארגון המייצג אותן נקרא כך בראשי תיבות (או "או"ם שמום" כפי שנהג לכנותו "הזקן" הלא הוא ראש ממשלתנו הראשון דוד בן-גוריון), כשבחנו את רעיון צירוף העם היהודי למשפחת העמים. 

אבל הן כנראה לא ידעו , שבורא העולם- שיצר עם זה כדי לספר תהילתו - הגדיר את אבינו  יעקב מייסד שנים עשר שבטי ישראל: "איש תם יושב אוהלים". פירוש רש"י: "מי שאינו חריף לרמות - קרוי תם".

אין הכוונה שישראל לא ידעה לשחק משחקים פוליטיים מורכבים בזירה הבינלאומית, ולפעמים גם ללכת בדרכים עקלקלות לא סלולות. אך גם בשנים החשוכות ביותר בתולדות העולם, ובתקופה הזאת בשנה בין יום זיכרון השואה והגבורה ליום זיכרון גבורת הנופלים במערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, ידע העם היהודי להיות תמים עם בוראו. 

יהודים בכל העולם התפללו יותר לאורך השנים גם כשהיו מאד עצובים וחלוקים בדעותיהם: "שמחם בבניין שלם ". וגם אם אף אחד לא אמר להם באו"ם שזה מצוין - הם עברו את המבחן.

לסלק את האו"ם מירושלים? זה אפשרי. הצטרפוצילום: A United Nations van seen in Jerusalem on October 02, 2014. Photo by Serge Attal/FLASH90 *** Local Caption *** או''ם ירושלים

" 30 שנה, לך תזכור"

לאחרונה הייתה לי שיחת טלפון מוזרה במקצת. 

זה לא דבר שלא קורה מדי פעם, במיוחד כשארגונים שאין לי שום קשר אתם מתקשרים לנייד שלי ממספרים לא מזוהים כאילו אכלנו יחד מאותו המסטינג (ולא חשוב עכשיו מה זה מסטינג אך בעבר זה נחשב סמל לחברות לא אסתטית במיוחד). 

אבל השיחה הספציפית הזו הייתה הזויה במיוחד בדיעבד, כיוון שהמתקשר היה חבר מהעבר שלא דיברתי אתו שנים רבות. הסיבה שיצר איתי קשר - ולא היה שום דבר שהכין אותי אליה כמו שצריך - היא כדי להזכיר לי שפעם מזמן כשלמדנו באותה כיתה בישיבה התיכונית הר"מ שלנו (שזה ראשי -תיבות רב מחנך ובמקרה הזה כנראה גם רב מעליב) העליב אותי באחד השיעורים. 

חברי לכיתה שמע את זה עם כל שאר התלמידים כמובן, אך הדבר הטריד אותו מאד עד היום הזה - והוא רצה לספר לי על כך ולהשתחרר מהזיכרון המעיק. 

המחשבה הראשונה שזינקה לי לראש לשמע הסיפור הזה הייתה: "נו טוב, אז מה אני עושה עם זה עכשיו?!". 

המחשבה השנייה הייתה סצנה בלתי נשכחת מהסרט "גבעת חלפון אינה עונה" בה המח"ט שהיה בישיבת מח"ט והגיע למוצב באחת, שואל את ויקטור "שייקה" חסון מה הוא עושה במקרה של התקרבות המצרים למוצב, ואחרי כמה תשובות מתחמקות מציע המתחכם לעשות מה שעשינו ב-48' וכשהמפקד שואל מה עשינו- עונה התחמן: " 30 שנה, לך תזכור ". 

גם אני לא זכרתי שפעם היה ר"מ שהעליב אותי, אבל על השיחה עם חבר מהעבר שמחתי - ואפילו אמרתי לו בחיוך - סלחתי .