יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא עבור רבים יום של זיכרון לאומי, אך עבור איש התקשורת אברי גלעד מדובר ביום של חשבון נפש פרטי וכואב. בפוסט חשוף ונוגע ללב, גלעד מתאר את המחיר הכבד ששילם כבן לשורד שואה, ואת הדמות שהיה יכול להיות אביו לולא הזוועות שעבר.
"יום הזיכרון לשואה הוא מבחינתי גם יום הזיכרון למי שהייתי יכול להיות לולא הייתי בן של שורד שואה", פתח גלעד. אביו, דב (ריכרד), שרד את התופת תחת ידיו של ד"ר מנגלה, אך לדברי בנו, נפשו העדינה נשרטה עמוקות ומעולם לא חזרה להיות כ שהייתה. "היום קוראים לזה פוסט-טראומה מורכבת".
"כולנו עבדנו בחרדות של אבא"
גלעד מתאר כיצד הטראומה שחווה אביו שאיבד את משפחתו במשרפות, תורגמה לאבהות חנוקה ומלאת חרדות. "מי שמאבד משפחה במשרפות, שומר על המשפחה החדשה מכל משמר. רק שזה הפך את האבהות שלו לבלתי נסבלת. הדאגות האינסופיות לא אפשרו מרחב גדילה תקין".
לדבריו, בבית שררה אווירה של דאגה מתמדת: "כולנו עבדנו בחרדות של אבא. הוא לא יכול היה להפסיק אותן, והן אכלו גם אותו. זה עצוב כל כך כי הוא היה איש מצחיק פחד, להטוטן של מילים וטוב לב בצורה קיצונית – אבל בתור אבא זה לא עבד לו. הוא לא הצליח להיות האיש המקסים שהיה בחוץ".
המחיר של דור ההמשך
גלעד משתף בכנות יוצאת דופן בקשיים שחווה כילד מול אביו: "כל הזמן הייתי עסוק בלדחות את הדאגות שלו, להתגונן מפניהן ולשלם מחירים חברתיים על הצורך להרגיע אותו. השואה לקחה ממני את אבא שלי הרבה לפני שנולדתי. לא קיבלתי את האיש שהוא יכול היה להיות ושהיה מאפשר לי לאהוב אותו".
את דבריו סיים גלעד בחיבור כואב לימינו אנו, כשהוא חושב על הלוחמים שחוזרים מהקרב בצל המלחמה הנוכחית: "אני חושב על כל אלו שהלכו למלחמה וחזרו הלומים מאוד, שהשתנו לילדים שלהם, וחלקם גם לא יחזרו להיות מה שהיו – ומזדהה עם הכאב של ההחמצה. אבא של ילד וילד של אבא. מזל שיש תקומה".
תגובות