עמית סגל בתגובה ראשונה לדרמה בבג"ץ: "הגעתי עם ילדיי"

הפרשן הפוליטי עמית סגל, התייחס להחלטת בג"ץ להגדיל את מכסת המתפללים מ-50 ל-100, בניגוד להחלטה בעניין ההפגנות, שם הוחלט כי יוכלו להפגין 600 מפגינים.

בדבריו אמר סגל: "מה שאנחנו רואים כאן הוא מקרה קלאסי שבו בגצ מנסה לתקן טעות גסה אחת בטעות גסה אחרת. פתאום נזכרו בחופש התפילה. פתאום עמית נזכר שזו שערורייה שאין ברכת כהנים גדולה יותר. ידוע שנים שהנושא בוער בו. מזל שבלם את עצמו מלקבל החלטה בשבת קודש".

עוד מסר סגל: "באשר להחלטות בג"צ להעדיף ערכים מסוימים על פני הזכות לחיים: נוצר מצב שבו התקהלות מסויימת שמסכנת חיים תיאסר, ואילו התקהלות אחרת, זהה בהיקפיה ובמיקומה תאושר - פשוט בשל אופי הפעילות (הפגנה או תפילה).

עד היום חיינו לפחות באשליה מתוקה שלפיה כאשר ערך מסוים מסכן חיים הוא ייסוג. כך, למשל, נקבע בפסיקה מבחן הוודאות הקרובה , שחופש הביטוי ייסוג כאשר יש ודאות קרובה לפגיעה בשלום הציבור. כעת, באיחור של כמה שנים, הוחלט שיש ערכים ששווה להיהרג למענם - או במקרה של בגצ - להרוג.

ואם תטענו שאני מגזים, ואין ודאות קרובה, אז אשאל אותכם - אם כך, למה רק בהבימה ובהפגנה מותר 600 איש? למה לא בקניון? או בחנות? והתשובה: כי בעיני בגצ מותר למות למען חופש הביטוי אך לא למען חופש העיסוק. ומכיוון שהותר למות למען חופש הביטוי, הותר גם למות למען חופש התפילה.

אנשים פחות ליברליים מכבוד השופט עמית וחבריו המלומדים ישמחו בכל זאת להישאר בחיים ולא למות על מזבח האקטיביזם המשפטי , או להישען על הנאמר במסכת ברכות ד׳ משנה ד׳ ולהתפלל בקצרה במקום סכנה למרות ההיתר מהרב עמית, הרב כבוב והרבנית רונן.

‏נ.ב בשבוע שעבר הגעתי עם ילדיי לביהמ"ש העליון לגלות שהוא סגור. מה באשר לערך פומביות הדיון? בכוונתי להפגין באולם ב׳ עם 600 איש או לחלופין לקיים ברכת כהנים באולם ג׳ עם מאה איש".