חוק עונש מוות למחבלים אושר אמש (שני) במליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית, אך נראה כי דווקא בקרב אנשי המשפט והכתבים המקצועיים, השמחה רחוקה מלהיות שלמה. העיתונאי אבישי גרינצייג פרסם פוסט נוקב בו הוא מגדיר את החוק כ"אחד החוקים הכי אוויליים שראיתי", תוך שהוא מצביע על כשלים משפטיים ומהותיים בניסוחו הסופי.
במוקד הביקורת עומדת ההגדרה המשפטית שנקבעה לעבירה שגוררת עונש מוות: "הגורם בכוונה למותו של אדם מתוך מטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל". גרינצייג תוהה על פשר הניסוח: "תגידו לי אתם מה ההגדרה הזו בכלל אומרת. הגדרה חוקית צריכה להיות ברורה ולא ערטילאית, בטח כשמדובר בעונש מוות. זו הגדרה של פובליציסט, לא של משפט פלילי".
הניסיון לעקוף את "הגזענות" יצר חוק מחורר
לדברי גרינצייג, הניסוח המקורי של החוק עסק ברצח ממניע לאומני או גזעני, אלא שהחשש שבית המשפט יגזור עונש מוות גם על יהודים שביצעו רצח לאומני הוביל לשינוי הנוסח. "חשבו וחשבו איך אפשר לגזור עונש מוות רק על ערבים מבלי להגיד זאת בפירוש, כדי שהחוק לא ייפסל על רקע גזענות – ואז הלכו על הניסוח הביזארי והעמום הזה", הוא טוען.
הוא מוסיף כי העמימות הזו תביא לכך שב-99.5% מהמקרים השופטים יפרשו את הסעיף בצורה המצומצמת ביותר בשל רמת ההוכחה הנדרשת בפלילים, מה שיהפוך את החוק ללא רלוונטי בפועל. "החוק לא יחול על סתם שנאת יהודים או גזענות", הוא קובע ומציין כי פנייה לח"כ ניסים ואטורי, ממציעי החוק, רק איששה את חוסר הבהירות לגבי היישום בשטח.
"דין אחד ביו"ש ודין אחר בישראל"
נקודה נוספת וקריטית שמעלה גרינצייג היא האפליה המובנית שנוצרה בין בתי הדין ביהודה ושומרון לבין בתי המשפט האזרחיים בתוך הקו הירוק. בעוד שבשומרון מספיק שהעבירה תהיה לאומנית כדי לאפשר עונש מוות, בתוך ישראל "הקטנה" נדרשת ההוכחה הקשה והערטילאית של "שלילת קיומה של המדינה".
"החוק הזה מופרך ומחורר", מסכם גרינצייג. "כל מי שמוחא כפיים לחוק הזה מוכר לציבור אוויר חם. אבל בניגוד למערכון החביב, כאן האוויר הזה יעלה מחיר מדיני כבד – והציבור יגלה שלא קיבל כלום. החוק נועד להיפסל, ואם לא – להישאר כאנדרטה וכאבן שאין לה הופכין. עצוב כמה שזה עצוב".
תגובות