דו”ח נציבות תלונות הציבור על שופטים לשנים 2024–2025, הוגש היום (שלישי) לשר המשפטים ולנשיא בית המשפט העליון, מצביע על עלייה חדה במספר התלונות נגד שופטים, לצד שיעור נמוך יחסית של תלונות שנמצאו מוצדקות. הדו”ח מסכם את פעילות הנציבות בשנת 2025 וכן את המחצית הראשונה של שנת 2024, ומדובר בדו”ח הראשון המוגש בתקופת כהונתו של הנציב הנוכחי, השופט (בדימוס) אשר קולה, שנכנס לתפקידו לאחר פרישתו של השופט (בדימוס) אורי שהם במאי 2024.
על פי הנתונים, בשנת 2025 הוגשו לנציבות 1,100 תלונות – עלייה משמעותית לעומת 770 תלונות בלבד בשנת 2024. בממוצע הוגשו כ-91 תלונות מדי חודש. במהלך השנה הסתיים בירורן של 1,199 תלונות, כולל כאלה שהטיפול בהן החל בשנה הקודמת. עם זאת, רק מיעוט קטן מהתלונות נמצא מוצדק: 24 תלונות, המהוות כ-2% מכלל התלונות שנבדקו, הוכרו כמוצדקות, 47 תלונות נוספות הסתיימו בהערה לשופט, וב-14 מקרים זוהו ליקויים מערכתיים. מנגד, כ-92% מהתלונות נדחו, הופסק בירורן או שלא נמצא בהן פגם לאחר בדיקה.
ניתוח התלונות מעלה כי עיקר הבעיות שעלו נוגעות לאופן ניהול ההליכים המשפטיים, ובפרט להתמשכות הליכים ולעיכובים במתן החלטות ופסקי דין. כ-79% מהתלונות שנמצאו מוצדקות עסקו בליקויים מסוג זה. יתר התלונות המוצדקות עסקו בפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי ובהתנהגות בלתי ראויה של שופטים. בהתאם לכך, בחרה הנציבות להתמקד בשנה החולפת במספר תחומים מרכזיים, בהם קיצור משך ההליכים, הקפדה על מניעת ניגודי עניינים, שמירה על מראית פני הצדק והתנהלות ראויה של שופטים הן באולם הדיונים והן מחוצה לו.
פילוח התלונות לפי ערכאות מצביע על כך שרוב התלונות מופנות כלפי בתי משפט בדרגים נמוכים יותר: 448 תלונות הוגשו נגד שופטים בבתי משפט שלום, 239 נגד שופטים בבתי משפט לענייני משפחה, 135 נגד שופטים בבתי משפט מחוזיים ו-64 בלבד נגד שופטי בית המשפט העליון. בנוסף הוגשו עשרות תלונות נגד דיינים בבתי דין רבניים ושרעיים. למרות היקף התלונות, שיעור התלונות המוצדקות נותר נמוך בכל הערכאות: בבית המשפט העליון נמצאה תלונה מוצדקת אחת בלבד מתוך 59, בבתי המשפט המחוזיים תלונה אחת מתוך 148, ואילו בבתי משפט השלום נמצאו 15 תלונות מוצדקות מתוך 535.
הדו”ח מתייחס גם לליקויים מערכתיים רחבים שנמצאו במספר מקרים, ובהם עיכובים ממושכים במתן פסקי דין, עומס כבד בבתי המשפט, דחיות חוזרות של דיונים והיעדר היערכות מספקת למצבים חריגים. כך למשל, באחד המקרים נמתחה ביקורת על כך שפסק דין בתביעה קטנה ניתן רק כשנה לאחר הדיון האחרון, בשל היעדרות השופטת, מצב שהוגדר כבלתי מתקבל על הדעת. במקרה אחר נמצא כי טיפול בבקשה דחופה לצו למניעת הטרדה בערב חג התעכב שעות ארוכות, תוך התנהלות לא ראויה כלפי הפונה.
לצד זאת, עוסק הדו”ח גם בהתנהלות שופטים ובהתבטאויות בלתי ראויות. באחד המקרים העיר שופט לעורך דין במהלך דיון כי “מה אתה חושב שכולם בבאר שבע מטומטמים” – אמירה שעליה העיר הנציב כי מדובר בהתבטאות פוגענית ובלתי ראויה, גם אם נאמרה בלהט הדיון. מקרים נוספים עסקו בהתבטאויות לא הולמות בפסקי דין, בביקורת בלתי מידתית על עורכי דין ובאמירות אישיות כלפי בעלי דין.
הדו”ח מדגיש גם את החשיבות של רגישות שיפוטית במצבים חריגים, כגון תקופות חירום. כך, נמצאה מוצדקת תלונה נגד שופטת שהטילה הוצאות על בעל דין שעורך דינו נעדר מדיון בשל שירות מילואים במהלך מלחמה, תוך שנקבע כי הפגינה דווקנות יתר וחוסר רגישות לנסיבות.
נושא נוסף שעלה הוא ניגוד עניינים ומראית עין של משוא פנים. באחד המקרים נקבע כי שופט היה מנוע מלדון בתיק שבו היו מעורבים גורמים הקשורים לבני משפחתו, גם אם לטענתו לא היה מודע לכך, שכן בדיקה סבירה של החומר הייתה מגלה זאת. הנציבות הדגישה כי חובת הזהירות בנושא זה חלה גם על החלטות ראשוניות.
בסיכום הדו”ח מדגיש הנציב אשר קולה כי תפקידה של הנציבות הוא לחזק את אמון הציבור במערכת המשפט, לא רק באמצעות ביקורת על תוצאות ההכרעות אלא גם באמצעות בחינת אופן ניהול ההליך, התנהלות השופטים ותחושת ההוגנות והשקיפות. לדבריו, האתגר המרכזי הוא לשמור על איזון בין ביקורת עניינית ואפקטיבית לבין שמירה על עצמאות הרשות השופטת – איזון העומד בבסיס פעילות הנציבות
תגובות