הסרט הראשון שלי – גרסת הבמאי: לירן שטרית על "אדמה בוערת"

"הסרט הראשון שלי – גרסת הבמאי" הוא פרויקט קולנועי של סרוגים בה נראיין בכל פעם במאי על הרגע שבו החלום הופך למעשה. מאחורי כל סרט ישראלי עומדים במאים ובמאיות שהעזו לצעוד את הצעד הראשון – וכאן הם משתפים בכנות על המסע הזה, על התשוקה, ועל המחיר שכרוך בהגשמת חלום.

ספר לי קצת על הסרט הראשון שלך - על מה הוא ואיך הוא נולד?

הסרט "אדמה בוערת" נולד שבזמנו רציתי לספר סיפור התבגרות על נערים שמחפשים להשתייך ולמצוא את מקומם בעולם בתוך מציאות מאוד מורכבת. אני והתסריטאי שכתב את התסריט יחד איתי סתיו שלו לקחנו סיטואציה ישראלית ייחודית שלא נראתה בקולנוע הישראלי, התופעה הזו של נערים שמקימים מאחזים בשטחים של יהודה ושומרון, גרים לבד בטבע בקו העימות, מתפללים ביחד, אחד בשביל כולם כולם בשביל אחד, ומצד שני, מנהלים מאבק אלים נגד שכניהם הפלסטינים ונמצאים במעגל אלימות שהם לא מצליחים לצאת ממנו. זאת סיטאוציה שכל אחד יכול להזדהות איתה ולשאול את עצמו איך הוא היה מתנהג אם הוא היה גדל למציאות הלא פשוטה הזאת. לכן זה היה נראה לנו רקע מרתק לסיפור התבגרות.

כמה זמן לקח לך לכתוב את התסריט הראשון?

תהליך הכתיבה היה ארוך ולקח כשנה כי לצורך כתיבת התסריט הייתי פיזית בשטח כדי לחוות את שגרת יומם של הדמויות בקו העימות. קיבלתי מזה המון השראה. לדוגמא הבנתי שלא כולם נמצאים שם מאותם מניעים. חלקם הם בדיוק כמו הגיבור של הסרט, בורחים ממציאות מורכבת ובגבעות ביהודה ושומרון הם יכולים להתנתק מזה.

יש לך את התסריט ביד, איך יצאת לדרך?

סרטי הקודם "בשם הבת" (40 דקות) זכה להצלחה והשפיע על הרבה אנשים. בזכות זה הצלחתי לגייס משקיעים פרטיים שמאוד האמינו בי וביצירה שלי והסכימו ללכת איתי. לצורך הפקת הסרט הכנתי שוטינג מפורט ובניתי שפה ויזואלית לסרט. היה לי חשוב ליצור חוויה קולנועית ייחודית ושכל דבר בסרט תהיה לו משמעות.
בועז יהונתן יעקב: הקולנוע הציל אותי נפשית | סינמה שו״ת 37

איך היה לעבוד עם שחקנים ולראות אותם מקימים לתחייה דמויות שכתבת?

זה היה תענוג גדול לעבוד עם כל השחקנים. הם היו מדהימים ורתומים. עשינו 3 חודשים של חזרות כדי לבוא הכי מוכנים שאפשר לסט. דייקנו את הטקסט, העמדה, וכל הניואנסים שנתנו המון עומק לדמויות הייחודיות של הסרט.

איך זה להגיע לסט ולהבין שזה הסט של הסרט שלך, אתה אחראי, אתה מנווט את כל זה? מה התחושה?

עברנו בהפקה הזאת קשיים. קורונה, לוקיישנים רבים, סצנות מורכבות, מאות ניצבים, עשרות שחקנים ובזכות כל עבודת ההכנה שנעשתה, הצלחנו לעבור את ההפקה הזאת.

לירן שטריתצילום: קובי שרביט

איך זה היה לראות את החומרים בחדר עריכה?

שלב עריכה הוא סוג של פתיחה מחדש. בונים את הקצב , אווירה, ומדייקים את המבנה של הסרט. לפני כל פגישת עריכה הייתי צופה בכל החומרים של אותה סצנה שהיינו צריכים לערוך והייתי מדמיין אותה ערוכה עם כל המרכיבים. זה חסך המון עבודה ובעיקר גרם לה להיות יותר מדוייקת.

איך זה הרגיש להראות את הסרט לראשונה לקהל?

זה היה מרגש מאוד לשבת באולם ולראות את הקהל צופה בסרט, מרותק, מתרגש ולראות שהסרט משפיע עליו, בשביל זה עשיתי את זה.

מה הביקורת או התגובה שהכי הפתיעה אותך על הסרט?

יש תגובה שחזרה כמה פעמים שמאוד הפתיעה אותי. כמה אנשים אמרו לי שהם הרגישו במהלך הצפייה שהבמאי של הסרט הוא במאי עם רזומה של הרבה סרטים מאחוריו.
רחל אליצור: "הקולנוע חרדי מביא סיפורים שלא סופרו"

איזה דבר אישי או חוויה שלך ניסית להעביר דרך הסרט הזה?

כבמאי מאתגר אותי לעסוק בנושאים שלפעמים קשה לדעת מהי הדרך לפעול. בסרט היה חשוב לי להראות את ההתמודדות של הדמויות עם הסביבה האלימה שהם נולדו אליה ואת החלומות שלהן להצליח. אלה דמויות עם הרבה רבדים שכל אחד יכול להזדהות איתם. יש לדוגמא את צ'יקו שהוא נער מוכשר בתחום המוסיקה. אם הוא היה לוקח את הגיטרה שלו ונוסע למרכז הוא היה יכול להצליח, אבל לא בטוח שיש לו את האומץ לעזוב את הסביבה שהוא גדל בה. המטרה שלי בסרט הייתה לספר את סיפורם ולגרום לצופים להסתכל על המציאות המורכבת ביהודה ושומרון.

איך הסרט הראשון הזה שינה אותך כבמאי?

הוא גרם לי להיות יותר מדוייק ולהבין דברים נוספים על תחום הקולנוע והיצירה הישראלית.