אלמנת נרצח מה-7 באוקטובר שרפה את גופתו - ולא תפוצה

פסק הדין ניתן בעניינה של נילי בר סיני, אלמנתו של יורם בר סיני ז”ל, תושב קיבוץ בארי, שנרצח במהלך מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023. לאחר מותו, בחרה האלמנה לממש את רצונו של המנוח ולשרוף את גופתו באמצעות ארגון “עלי שלכת”, בעלות של כ-13,900 שקלים.

בר סיני פנתה למוסד לביטוח לאומי בדרישה לקבל החזר עבור ההוצאה, בטענה כי החוק קובע שקרובי נפגעי פעולות איבה אינם אמורים לשאת בעלויות הקבורה. לדבריה, יש לפרש את המונח “קבורה” באופן רחב, כך שיכלול גם שריפת גופה - במיוחד לאור עקרונות של שוויון, חופש בחירה וכבוד המת.

המוסד לביטוח לאומי דחה את הבקשה, וטען כי החוק מתייחס במפורש לקבורה בלבד, ואינו כולל שריפה. עוד נטען כי אין הסדרה חוקית לפיקוח על גופים המבצעים שריפת גופות, ולכן אין בסיס למימון ההליך.

בית הדין נדרש להכריע בשאלה האם ניתן לפרש את המונח “קבורה” כך שיכלול גם דרכי טיפול אחרות בגופה.

בפסק הדין נקבע כי אף שאין איסור חוקי על שריפת גופות בישראל, החוק הקיים מקנה זכאות למימון רק כאשר מתקיימת קבורה במובנה המקובל - כלומר, הבאת הגופה או האפר לקבורה בבית עלמין מוסדר.

השופטים הדגישו כי החוק מתנה את הזכאות להחזר בהתקיימות “קבורה”, וכי שריפת גופה נחשבת טיפול בגופה אך אינה מהווה קבורה לפי ההגדרה המשפטית. בנוסף, צוין כי גם בפסיקה קודמת נדחו תביעות דומות.

עוד נקבע כי מדובר ב”הסדר שלילי” – כלומר, מצב שבו המחוקק בחר שלא להסדיר נושא מסוים, ולכן אין לבית הדין סמכות ליצור הסדר חדש במקום המחוקק.

בית הדין דחה גם את טענות האפליה, וקבע כי אין חובה על המדינה לממן שירות שלא הוסדר בחוק, במיוחד כאשר מדובר בתחום רגיש שדורש רגולציה ברורה.

בסיכום פסק הדין נקבע כי אין מקור חוקי שמאפשר תשלום עבור שריפת גופה, ולכן התביעה נדחתה. עם זאת, לא נפסקו הוצאות משפט.

השופטים ציינו כי אם יש מקום לשינוי המצב הקיים - האחריות לכך מוטלת על המחוקק, ולא על בתי המשפט.