הרב יעקב יקיר: טוב מאוד שהחוק שפגע במשפחה היהודית נפל

פנינו לזקני הרבנים, לחברי כנסת מכל הסיעות הדתיות, התרענו על הסכנה שבמהפכה הליברלית במבנה המשפחה, והתרענו על הסכנה. יישר כוח גדול לח"כ מוטי יוגב שלא תמך בחוק הפוגע במבנה המשפחה היהודית ומפרקה

טוב מאוד שהחוק שפגע במשפחה היהודית נפל
  לא להרס המשפחה. הרב יקיר

העולם הליברלי, הדוגל בחרות האדם, ובזכויות של האינדיבידואל, מבטיח לבא בשעריו חופש, שיוויון, אהבה ושלום. תפיסתו הפילוסופית, השמה את האדם הפרטי באשר הוא, במרכז החיים, ומבקשת לאפשר לו לממש את זכויותיו, קוסמת לאנושות ומובילה אותה לחיות על פיה.

אבל עליה וקוץ בה, התפיסה הליברלית מתחילה בהבטחת חיבור ואחוה גדולים ומסיימת ביצירת עולם של פירוד, בו האדם הפרטי מוצא עצמו בודד כואב ומדוכא, והמסגרות החברתיות, המשפחה והלאום, מתרוקנות מתוכן ונשברות.

לעומת העולם הנ"ל, עומד העולם הישראלי האמיתי, הדוגל בחיים על פי דבר ה' בתורתו. על פי תפיסה זו המקור להגדרת החובות והזכויות של האדם, למעמדו ולייעודו, הוא המפגש בין שמים וארץ בסיני, האור הגדול האלוהי שראינו ושמענו במתן תורה. במבט ראשון נראה שהתורה נוטלת מהאדם את היכולת לחיות את חייו כרצונו, וממילא לדכדוך ולשבר. אבל ההסטוריה מוכיחה שחיי התורה, הם שהחזיקו את החיים הישראלים, את העם היהודי ואת המשפחה היהודית.

ננסה לבחון את מבנה המשפחה בשני העולמות.

בעולם הליברלי, המשפחה מתחילה מהסכמה של שני אנשים לחיות כבני זוג ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותפים. זוהי החלטה משפטית אזרחית, שניתנת לשינוי ע"י שני הצדדים על פי רצונם. מציאות "מתקדמת" זו, היא המצב שהיה בעולם העתיק שלפני התורה: "קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה[1]", "ומאימתי תהיה אשת חבירו כגרושה שלנו משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה, או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה, שאין להם גירושין בכתב, ואין הדבר תלוי בו לבד, אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין.[2]"

התורה חידשה שמשפחה אינה סתם הסכמה משפטית זמנית, הניתנת לביטול ע"י המסכימים: "כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה שנאמר כי יקח איש אשה ובא אליה.[3]" התורה מחדשת שהמשפחה מתחילה בקניין, שהאיש קונה באשתו- האיש מקדש את אשתו, קונה אותה ועושה אותה הקדש לאחר. הקידושין והקניין הם היוצרים את האחדות בין בני הזוג, את הצירוף והקישור להיותם אדם: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם.[4]" לעומת העולם העתיק שבו לא הייתה אחדות במשפחה, אלא הסכמה בין שניים, מחדשת התורה אחדות אמיתית שתקיים את המשפחה לדורות. קנין האיש באשתו נלמד בגמ'[5] מקנינו של אברהם אבינו את שדה המכפלה, קנין הגוף של הארץ כבר ניתן לאברהם כשנצטווה במילה, וכאן קונה הוא את הפירות, את זכות השימוש. על פי התורה הקשר העצמי בין האיש לאשתו לא מתחיל בקניין, החיבור הנשמתי ביניהם עמוק וקודם, והקניין הוא רק על חיי האישות. העולם הליברלי חוזר לעולם העתיק, שולל את הקניין, ממסד את ההסכמה בין בני הזוג בדרך משפטית, וממילא מבטל את האחדות המשפחתית ומפרק את המשפחה.

העולם הליברלי לא עוצר בפירוד בין איש לאשתו, אלא ממשיך לפירוד בין הורים וילדיהם. לשיטתו גם הילדים הם ישות משפטית עצמאית, בעלת זכויות, המנותקת מהוריה. לעומתו התורה מלמדת אותנו על קשר קנייני בין האב לילדיו, הן במשפחה הגוית[6], והן במשפחה הישראלית[7], קניין היוצר אחדות משפחתית ויכול אמיתית לדאוג לכל צרכיהם של הילדים.

צהלות השמחה של חברות הכנסת עם הפלת החוק

סוגיות אלו נידונו בבית המדרש ל"תורת המדינה" בישיבת "בית אורות", בלימוד בעיון במסכת כתובות. תוך כדי הלימוד, התוודע בית המדרש לחוק "הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב", ולמהפכה הליברלית שקידמה "וועדת רוטלוי" בהצעת "חוק הורים וילדיהם התשע"ב", הבא להחליף את החוק הנ"ל. בעוד בית המדרש עוסק בסוגיה, אושר החוק בוועדת שרים לחקיקה, לקריאה טרומית, כהצעת חוק פרטית של חה"כ יואב קיש. עיקר הענין במערכת הפוליטית היה בחלק של החוק שדן במשמורת הילדים לאחר גרושין, פרי עבודתה של "וועדת שניט", שחידש שיש להשוות את זכויות האבות לזכויות האמהות, ואילו הרפורמה של "וועדת רוטלוי" נשארה "מתחת לרדאר",למרות השינוי הערכי שבה.

פנינו לזקני הרבנים, לחברי כנסת מכל הסיעות הדתיות, שמנו על שולחנם את המבוא לדו"ח "וועדת רוטלוי" ואת התזכיר לחוק המוצע, המדברים בגלוי על מהפכה ליברלית במבנה המשפחה, והתרענו על הסכנה. בסופו של יום, ההצבעה נפלה בכנסת על חודו של קול אחד. יישר כוח גדול לח"כ מוטי יוגב שלא תמך בחוק הפוגע במבנה המשפחה היהודית ומפרקה, ותודה לשמאל שהתנגד למסקנות "וועדת שניט" ולשיוויון והפיל בכך את מסקנות "וועדת רוטלוי".

הגיע הזמן לדיון תורני ערכי על מבנה המשפחה, ולחקיקה על פי הגדרות הנצח וערכי האמת של התורה. אנו בבית אורות בבית המדרש ל"תורת המדינה" עסוקים בכך, וקוראים לעולם התורה ולבית המחוקקים לשלב זרועות לחיזוק המשפחה.

==

הרב יעקב יקיר הוא ר"מ בישיבת בית אורות

[1] רמב"ם פ"א מאישות ה"א.

[2] שם, פ"ט ממלכים ה"ח.

[3] שם, פ"א מאישות ה"א.

[4] בראשית ה,ב.

[5] קידושין ב,ב.

[6] עיין רמב"ם פ"ט מעבדים ה"ב, ועיין ב"זכר יצחק" סי' ב.

[7] עיין כתובות מו, ב.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
14 תגובות - 14 דיונים מיין לפי
1
שימוש בילדים כקלף לסחיטת מזונות מאביהם תואם לתורה??
רמי | 06-11-2015 11:12
המצב הנוכחי בו ילדים עד גיל 7 עוברים אוטומטית (בניגוד לתורה) לאם הוא אחד הגורמים לפירוק משפחות ולהרס התא המשפחתי היהודי כמה אפשר להיות אטום לסבלם של הילדים והאבות שיסבלו מאי חקיקת החוק
2
חזקת הגיל הרך
יוני | 06-11-2015 11:57
בושה וחרפה לך ולכל מי שהתנגד לחוק זה. הזלזול בטובת הילד בהעדפת של הישארותו בידי אמו היא זלזול בחשיבותו של האב בחיי הילד. מצב בו נשים עושות שימוש ציני ונוקמות באב דרך הילדים הוא חמור מאין כמותו ופוגע בראש ובראשונה בילדים. לפחות 130 גברים גרושים מתאבדים מדי שנה וזאת הודות לחוק מפלה זה. הם נאלצים לראות את ילדיהם במרכזי קשר במקרה הטוב או לא לראות אותם כלל בגלל שאימם החליטה שאינו אב טוב ומתלוננת עליו תלונות שווא על אלימות ועוד.
3
עליה וקוץ בה?
מוטי | 06-11-2015 13:58
ליברלי או לא, בכל מקרה עליה וקוץ בה זו טעות. אם כבר, אליה וקוץ בה. ולא הסברת מה התיקון שעמד על הפרק שאינו נושא המשמורת, רק כתבת שזה ליברלי. אז קשה להתיחס
4
חוק מסוכן טוב שנפל
רועי | 06-11-2015 14:54
5
מספיק לראות את צהלת הבנות בכדי להבין את הנזק.....
גדי | 06-11-2015 15:14
כנראה האיש לא מכיר אף גרוש..... אם היה מכיר היה מבין את הנזק העניין לא קשור כלל להלכה !!!
6
ראוי שנפנים שאם בנט
עוזי נוה | 07-11-2015 19:25
ימשיך לעמוד בראש נקבל בקושי ארבעה מנדטים בבחירות הבאות.
7
החוק בא לבטל את אפוטרופסות ההורים
תמר | 07-11-2015 19:47
החלק הראשון בחוק מבטל את סמכות ההורים במשפחה, דבר שיפרק את המשפחה לגמרי. על זה מדבר המאמר. ,
8
פשוט בושה! אתה מסיק מסקנות כלליות על מקרים פרטיים
רפי | 07-11-2015 20:27
אני לא מאחל לך שתסבול כמו אותם אבות שכן סובלים (אני כמובן מדבר על המקרים בהם האבות כשירים למשמורת משותפת ואף בלעדית). הדיון הוא לא הלכתי אלא מוסרי. במקום ללכת לפנים משורת הדין עם ה״חוק״ האזרחי הזה אתה הולך עם שורת הדין. זה משפטי סדום
9
החוק מרע עם אבות,מטיב לנשים,ומרע לילדים.
עודד | 07-11-2015 22:04
אם יש לו בנים קטנים,יחנכם במצוות.והיא מצוות עשה מדברי קבלה,כמו שכתוב:"חנוך לנער על פי דרכו".ומאוד הזהיר שלמה,בספר משלי,על חינוך הבנים.(חיי אדם) ח"כ יוגב עשה טעות כשהצביע כנגד הבית היהודי בחוק המאפשר ניתוק האב מילדיו,בלי אפשרות שהוא יקח על עצמו את חינוך ילדיו,או לפחות חלק מהם.הרבה נשים מנצלים חוק זה לנתק את האב,ולהרויח נוכחות הילדים,או ניצולם,לעבודה בבית.הילדים מאבדים את הקשר עם האב,החסר להם חינוכית,במיוחד כשמדובר באבות דתיים,או משכילים.וגם מאבות אחרים החפצים להעניק חום,אהבה,ובילויים לילדים.
10
לא מובן מה היתה הבעיה בחוק
| 07-11-2015 23:30
מה הקשר בין הדברים בכתבה להצעת החוק?
11
סליחה כבוד הרב, אבל אין פה אפילו נימוק אחד
אחד שלמד הלכות כתובות | 08-11-2015 9:05
נגד החוק המוצע. מה רע בו, מבחינה הלכתית ו/או תורנית? האם לפי התורה במקרה של גירושין הילדים צריכים להישאר אצל האם? למיטב זכרוני מהלכות כתובות, דווקא ההיפך הוא הנכון; פרנסת הילדים וגידולם הם באחריותו הבלעדית של האב.
12
מה הקשר בין הכותרת למאמר?
| 11-11-2015 23:25
אין במאמר אפילו טענה אחת מדוע חוק זה פוגע במבנה המשפחה היהודית. ואין הוא אפילו דן במעלות או החסרונות הערכיים בין החוקים. ובוודאי שהחוק הקיים כיום סותר בחלקו את ההלכה היהודית בכך שמפר את זכותו של האב לגדל את בניו (אפילו בעודם קטנים). בקיצור יש נושאים שאם לא בקיאים בהם עדיף לא להביע דעה..
13
התייחסות חלקית מאוד למטרת החוק ולהשקפת התורה בנושא
טליק | 12-11-2015 20:42
על אף שאני מקבל ומעריך את הניסיון לקבוע עמדות ציבוריות מתוך דרכה של תורה, העמדה המובאת בכתבה חסרה מאוד. אין התייחסות בכלל למטרתו של החוק, וממילא- לעמדתה של התורה בנושא. בקצרה- עיקרו של החוק נועד לתקן מציאות היסטורית שבה הילדים עוברים אוטומטית לחזקתה של האם (עד גיל 6), עד כי המגע של האב עם הילד הוא מצומצם מאוד. האם המטרה הזו מנוגדת לדרכה של תורה? האם לא נכון לומר שדווקא העמדה שמעלימה את האב מהתמונה לא מאפשרת לו לבטא את תפקידו כמחנך העיקרי של הילד ובכך לממש את "מצוות האב על הבן"? זאת ועוד, זו טעות לחשוב שהחקיקה הנוכחית היא "ליברלית". גם החקיקה מלפני חמישים שנה הייתה ליברלית באותה מידה, היא פשוט התאימה לתקופה ההיא- שבה האם לא עבדה וגידלה את הילדים לבדה. העמדה הליברלית - גם כחלק מהגל הפמיניסטי הליברלי - גרסה שקידום זכויות לנשים בעבודה לא סותר את תפקידן המסורתי בגידול ילדיהם. כיום אנחנו כבר בגלים מאוחרים יותר של פמיניזם רדיקלי, וגם מסגרת העבודה של נשים השתנתה- ומכאן הרצון לשינוי בחוק. מכאן ששני החוקים הינם ליברליים, פשוט שני סוגים של גלים בליברליזם ובפמיניזם. בכלל, זו טעות לתייג מראש מחשבה או חוק כ"ליברלי" ואז אוטומטית להגדיר אותו כמנוגד לתורה. יש צורך לעיין במהות הדבר. אני אמנם מסכים שהחוק מייחס משמעות משפטית לילדים, אבל עיקר עניינו הוא ב"אחריות ההורית המשותפת". כלומר- ביטול החזקה האוטומטית של האם.
14
טליק, מרוב שאתה מדבר אתה לא מקשיב
מישוהו | 18-11-2015 10:50
הכתבה לא דיברה על הרפורמה של וועדת שניט אלא על הרפורמה של וועדת רוטלוי שנכנס מתחת לרדאר בדיוק בגלל אנשים כמוך.