סדר עדיפויות מעוות: בזמן שהעיניים לאיראן - דובר צה"ל מתעסק במגדר | גיא עזרא

מדינת ישראל נמצאת באחת השעות המתוחות שידעה מאז הקמתה. בצפון לבנון בוערת, בדרום הלוחמים עדיין מטהרים קיני טרור, ומעל הכל מרחף האיום האיראני – מערכה ישירה שעלולה לפרוץ בכל רגע ולשנות את פני האיזור. אזרחי ישראל דבוקים למסכים, מחפשים תשובות, עדכונים מבצעיים ובעיקר תחושת ביטחון שהצבא ממוקד במטרה אחת: ניצחון והכרעה.

אבל במקום לשדר מיקוד מבצעי מוחלט באויב, בחר דובר צה"ל, תא"ל אפי דפרין, להטיל פצצה מסוג אחר לגמרי; פצצה של פוליטיקת זהויות ומחלוקת חברתית. בעיצומו של המתח הביטחוני, בחר דו"צ לפרסם פוסט אישי על שירות בתו כלוחמת ועל נחיצותן של נשים בקו האש.

מגרש המשחקים של הפוליטיקה

נושא שירות הנשים בצה"ל הוא אחד הנושאים הטעונים והשנויים במחלוקת בחברה הישראלית, ובפרט בציבור הדתי-לאומי. זהו ויכוח ערכי, הלכתי וחברתי עמוק שלא התחיל אתמול ולא יסתיים מחר. כשדובר צה"ל בוחר לעסוק בכך דווקא עכשיו, הוא לא רק "מגן על הלוחמות" כפי שנטען, אלא מכניס ראש בריא למיטה חולה ויוצר חיכוך מיותר בתוך העם ברגע שבו האחדות היא צורך מבצעי ראשון במעלה.

האם זהו התזמון הנכון לעורר ויכוחים אידיאולוגיים? האם בשעה שבה הורים לחיילים בכל הגזרות לא עוצמים עין מדאגה לאיראן, הם צריכים לקרוא על הגאווה האישית של הדובר בבחירותיה של בתו? עם כל הכבוד לסיפור המשפחתי ולתרומה של כל חייל וחיילת, תפקידו של מערך הדוברות הוא לנהל את המידע מול האויב ולהרגיע את הציבור, לא לחנך אותו מחדש או להטיף לו מוסר בנושאים חברתיים.

דרוש: מיקוד במטרה

הציבור הישראלי מצפה מדובר צה"ל להיות המבוגר האחראי, זה שעוסק בביטחון נטו. העיסוק בסוגיות המגדר, חשובות ככל שיהיו בעיני מי מהצדדים, נראה ברגעים אלו כניתוק מהמציאות המבצעית הבוערת. כשמטוסי חיל האוויר אולי כבר מחממים מנועים ליעד רחוק, הציבור לא זקוק לטורי דעה מהדובר שלו, אלא לדיווחים על מוכנות, הרתעה ועוצמה.

מוטב היה לו צה"ל היה משאיר את הוויכוחים הערכיים לימים שקטים יותר. כרגע, יש לנו אויב בטהרן שזקוק למלוא תשומת הלב שלנו. כל הסחת דעת כזו רק מחלישה את החוסן הלאומי שאותו מנסים לבנות. הגיע הזמן שדובר צה"ל יחזור לדבר ביטחון, וישאיר את הדיונים החברתיים לסלון הביתי – או לפחות לימים שבהם השמיים לא מלאים באיומים קיומיים.