בשנת 2004, בכלא "נפחא" אסיר ביטחוני, בשם יחיא סינוואר, לימים ארכי מחבל והמתכנן של השבעה באוקטובר, התלונן על כאבי ראש עזים. רופא השיניים של הכלא באותה עת, ד"ר יובל ביטון, אבחן כי מדובר בגידול והתעקש על פינוי לבית החולים "אסף הרופא". בבית החולים ניתחו את סינוואר והסירו את הגידול ממוחו והצילו את חייו.

מדינת ישראל היא אמנם מדינת חוק וחתומה על אמנות בינלאומיות, אך במקרים רבים כמו באירוע של סינוואר, היה ניתן לנתח ולהציל את חייו ובכל זאת לא לשפר אותם, סביר להניח שאם לא היה מתבצע מאמץ עילאי, הוא היה נותר עם נכויות מסוימות. בצירוף מקרים מחריד, שנים לאחר אבחונו של סינוואר, תמיר אדר, אחיינו של ד"ר יובל ביטון, נחטף ונרצח בטבח ה-7 באוקטובר.

המקרה של רב המרצחים סינוואר, ממחיש בעיה עצומה ומזעזעת שקיימת במדינת ישראל. מחבלים שרצחו וטבחו באזרחים ישראלים, מקבלים טיפול רפואי בבתי החולים הציבוריים שלנו, מכספי המיסים שלנו ומאושפזים לעתים לצד אלו שכמה שעות לפני כן, נפגעו מהם. זה היה נכון לפני השבעה באוקטובר וזה נכון גם היום. במקום שאותם מחבלים ארורים יקבלו את הטיפולים הסבירים בבתי הכלא הביטחוניים, הם זוכים למענה רפואי אקסקלוסיבי במערכת הבריאות שלנו, לעתים הצוות הרפואי ממש מתנגד לטפל בהם, אך מקבל איומים מהנהלת המוסד הרפואי ונותר מחוסר ברירה.

כשנכנסתי לאירוע הזה לפני יותר משנה, יזמתי מספר דיונים בוועדות הכנסת ואף הזמנתי דו"ח ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. על פי הדו"ח במדינת ישראל יש כיום כ-10,000 אסירים ביטחוניים. אין עוד מדינה בעולם עם אחוזים כל כך גבוהים של אסירים ביטחוניים. ובכל זאת, כמעט בכל מדינה שהמחקר בדק, הטיפול הרפואי לאסירים הביטחוניים מתבצע בכלא למעט מקרים חריגים.

ח"כ מלינובסקי במהלך המאבק לסגירת משרדי אונר"א בירושלים (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

מעבר לבעיה המוסרית של מחבל שמאושפז לצד אזרח או אפילו חייל, ישנה העלות של הניוד. על כל מחבל כזה שמועבר לבית חולים, מתלווים בין שלושה לחמישה אנשי ביטחון. יתרה מכך, באחד הדיונים ביקשתי לקבל תשובות משב"ס וממערכת הבריאות – כמה מחבלים בשנה קיבלו טיפול רפואי במערכת הבריאות הציבורית? אילו טיפולים הם קיבלו ומה הייתה העלות הכוללת של כל התענוג הזה? התשובות היו מאוד ברורות – לא יודעים.

מאז שנכנסתי לסיפור הזה, אני מקבלת כל הזמן פניות על מקרים של אזרחים שביקרו בבתי חולים וחדר לידם שהה מחבל. אחת העדות סיפרה לי שכשבמקרה הביטה באותו מחבל, הוא היה מחוייך, מסופר ואכל את האוכל שבית החולים סיפק לו. אי אפשר להאמין למציאות המחרידה הזו.

באירוע אחר, מחבל התלונן בבית הכלא על כאב ראש ונשלח במיידי לבדיקת MRI בבית החולים. כמה זמן ייקח בממוצע לאזרח בשביל תור לבדיקת MRI? כל מי שנזקק לכך, יודע את התשובה.

לאור כל האמור, הגשתי הצעת חוק לפיה, כל הטיפולים הרפואיים של המחבלים ינתנו אך ורק במתקני שב"ס אלא אם מדובר במקרה חריג ביותר אותו יאשר נציב שב"ס. כך למעשה נהוג ברוב מדינות העולם שבהן יש אסירים ביטחוניים. מטרה נוספת של הצעת החוק, היא גם לפקח על הטיפולים שהמחבלים מקבלים, ושיהיה גורם שייקח אחריות על האירוע, דבר שלא נעשה כיום.

העליתי את הצעת החוק להצבעה במליאת הכנסת והופתעתי לראות שמפלגתו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר שאמון על השב"ס הצביעה נגד, בצוותא עם הליכוד אך גם ביחד עם אחמד טיבי ועופר כסיף, וכך הצעת החוק נפלה.

חייבים לשים סוף לתופעה המזעזעת הזו, זה פשוט לא מתקבל על הדעת שמי שמנסה לפגוע בנו, יקבל טיפולי VIP במערכת הבריאות שלנו. זהו לא נושא פוליטי וחבל לי מאוד על שיתוף הפעולה של בן גביר וטיבי בהפלת החוק הזה.

בממשלה הבאה שנקים, אני מבטיחה שנסדיר את הנושא והוא יטופל כראוי.