מה קורה כשהורה שולח את ילדו לצבא? מראות ההורים ובני המשפחה המלווים את הבן או הבת לגיוס מוכרים לנו היטב: התרגשות, דמעה, חיבוק ונפנוף לשלום.
אייל חלפון, במאי ותסריטאי, לקח את המוכר לנו ויצר ממנו סרט חדש תחת השם "ברנינג מן" (האיש הבוער).
הסרט הוא סיפורו של יונה קמחי, גבר בן חמישים פלוס, שמסיע את בנו החייל לבסיס צבאי מרוחק. הם עוצרים לעשן סיגריה בדרך, שותים קפה וממשיכים אל לב המדבר. שם הם נפרדים. הבן מנופף לשלום וצועד אל המחנה, האב נוסע הביתה.
חרדה שעוצרת את הדרך
אלא שמשהו עוצר אותו בדרך: חרדה. חרדה לגורל בנו. הוא חוזר על עקבותיו, נוטע את עצמו מתחת לעץ שיטה גדול ליד גדר הבסיס, ולא זז. כך מתחיל "סרט מסע בחניה" זה. אנשים שונים באים והולכים, משפיעים על יונה ומעניקים לו מתנות קטנות המסייעות להמשך מסעו הסטטי בבטן החרדה.
בין אוכלוסיית הזנבנים המקומית, על הספסל מתחת לעץ, נרקמים קשרים עדינים בין יונה לדמויות השונות, בעודו מחכה לבשורה – או לדרישת שלום.
סרט שנולד מהמציאות הישראלית
הבמאי אייל חלפון מסביר מדוע כתב את הסרט: "התסריט לסרט הזה נכתב כאשר בני הבכור התגייס לצבא. אין שום דבר מובן מאליו בשליחת ילד להיות חייל. ובכל זאת, זה מה שהורים עושים כאן. אנחנו מדחיקים חרדות, מתגאים בילדינו הקרביים, ומחכים לשובם הביתה לחופשה, להוטים לשמוע את סיפוריהם. אנחנו מכבסים את המדים שלהם ומתפללים שלא יאונה להם כל רע במהלך שירותם."
חלפון ממשיך: "האנומליה הז, חרדה והדחקה, היא עצם המהות, או נקודת המוצא, של הסיפור. היא שזורה בגילי המתקדם, בכישלונות מקצועיים ובפנטזיה של השתחררות מכל המעצורים בפסטיבל 'ברנינג מן' בנבאדה."
ואז הגיע אוקטובר
"בדיוק כמו גיבור הסרט יונה קמחי, בני השתחרר מהצבא, ואנחנו נשמנו לרווחה. התסריט היה מוכן לצילומים. זה היה שבועות ספורים לפני ה-7 באוקטובר."
ואז, כפי שמוזכר בשיר הנפלא והחדש של אריאל הורוביץ, "איזה מין אליפלט" – "ואז הגיע אוקטובר". בתחילת החודש הסרט יעלה לאקרנים, וכל מי שמזדהה – שילך ויצפה.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים