פניית הפרסה של סעודיה: הסיכוי לנורמליזציה מת רשמית

אחרי מעל לשנתיים של מלחמה חוצה גבולות במזרח התיכון, וישיבה מופגנת על הגדר מצד סעודיה, נראה כי יורש העצר ושליט המדינה בפועל, מוחמד בן סלמאן, קיבל החלטה שישראל לא בהכרח תאהב.

כל האינדיקציות שמגיעות מריאד מצביעות על עובדה אחת, סעודיה ביצעה פניית פרסה מלאה, ומשנה כיוון לחלוטין. הממלכה נסוגה ממסלול "הגוש הסוני המתון" ופנתה לקו לעומתי נגד ישראל וידידותיה במפרץ, בשינוי מהמם מהעשורים האחרונים.

"ישראל והאמירויות בחוץ, טורקיה וקטאר בפנים" מתארים גורמים במפרץ את השינוי הטקטוני שנוקטת בו סעודיה, שעד לפני פחות משלוש שנים הייתה על סף נורמליזציה מלאה עם ישראל, והקמת ברית מתונים מפוארת.

מה השתנה, איך יראה עתיד המזרח התיכון תחת ה"שילוש האסלמי" החדש, ומה ההשלכות על ישראל?

ישראל, עזה והמלחמה במזרח התיכון:

על פי מספר רב של דיווחים, הכל כבר היה מוכן, המסמכים נוסחו, העטים המפוארים מולאו בדיו טרי ומדשאת הבית הלבן התכוננה כולה לטקס החתימה החגיגי של הסכמי אברהם 2.0 בין סעודיה וישראל, ואז הגיע השביעי באוקטובר.

זה הרגע, כמובן, שערבב את כל הקלפים מחדש. הטבח השאיר טעם רע במיוחד בפה הישראלי, וחוסר מוכנות גובר אפילו לניחוח של וויתורים ופשרות עם הפלסטינים. כאשר אצל הסעודים, מצד שני, מתרחש תהליך הפוך, ההצגה בעולם הערבי של התגובה הישראלית, בחסות קטאר ורשת הבית שלה אל ג'זירה, וידאו כי לאזרחים הסעודיים יישאר מעט מאוד רצון טוב ליחסים עם ישראל.

תנועת מלקחיים איסלמית:

גם טורקיה וגם קטאר, ניצלו עד תום את השביעי באוקטובר, למטרותיהם שלהם. אחת מהבולטות שבהם, ניתוק סעודיה מהציר הסוני המתון וגרירת הממלכה אל מה שניתן לתאר כ"סער סוני" שחוצה את המזרח התיכון מאנקרה עד לדוחא, דרך ריאד.
אחרי ההקצנה האזרחית שדאגה לה קטאר, עם זרם בלתי פוסק של תעמולה אסלאמית, אנטי-יהודית, השלטונות הטורקיים העלו את רף המדיניות, אמברגואים תעשייתיים, חרם שיט מסחרי, והרטוריקה הכמעט נאצית של ארדואן כלפי ישראל דחקו את בן סלמאן לפינה.
חשוב לזכור שלפני שסעודיה הייתה "מובילת האסלאם הסוני", טורקיה העות'מאנית הייתה אימפריה מוסלמית תחת סולטן שנחשב ללא פחות מאשר ח'ליף, מחליפו של הנביא מוחמד בעולם הגשמי. סעודיה לא הייתה יכולה להרשות לעצה ליפול תחת רף האחדות האסלאמית שהציב ארדואן.

הטעות הישראלית:

לא סתם מה שעבד עם האיחוד, בחריין, מרוקו ומדינות נוספות בעבר, לא עבד עם סעודיה. ישראל שינתה גישה אחרי הסכמי אברהם הראשונים, הגישה הייתה שסעודיה היא רק עניין של זמן.
אחרי הכל, סעודיה הייתה לכל מטרה, חלק ששקט מהסכמי אברהם, עד לשביעי לאוקטובר. על פי רבים במפרץ, היא נתנה את ברכתה לאיחוד האמירויות, בחריין ומרוקו לפני הצטרפותן להסכם. והדבר נחשב מבחינתה כבלון ניסוי, ללמידת התגובה בעולם הערבי.

אך ישראל טעתה, היא הסתכלה על נורמליזציה כ-"done deal" ודיברה עליה ככזו, גם כשכל הסיבות הגאו-אסטרטגיות של סעודיה התנדפו לכל עבר. צריך לחזור לימים של לפני השבעה באוקטובר, לבן סלמאן היו הרבה פחות חברים במקומות גבוהים מהיום, יורש העצר נחשב למוקצה בבית הלבן תחת ג'ו ביידן, נורמליזציה הייתה עוזרת עם זה. סעודיה חששה עד מאוד ממתקפה איראנית על תשתיות הנפט שלה, נורמליזציה עם ישראל הייתה עוזרת עם זה. סעודיה רצתה תשתיות טכנולוגיות מתקדמות, נורמליזציה הייתה עוזרת עם זה.
והיום?

בן סלמאן הוא בן בית בחדר הסגלגל, חבר קרוב של קושנר, ואחד המשקיעים הגדולים בפרוקטי ראווה צעקניים מבית ממשל טראמפ השני, הוא לא צריך אותנו כדי להתחבב עם הממשל.
איראן היא נחש ארסי שאיבד את שיניו, ישראל וארצות הברית הסירו את מרבית איומו מהמפרץ והמזרח התיכון.
טכנולוגית, סעודיה צפויה לקבל את כל דרישותיה בהסכמי אברהם, בלי לחתום על דבר, F35? תוכנית גרעין אזרחית? טראמפ רואה רק דולרים.

מי בחוץ ומי בפנים:

אך ישראל היא איננה השותפה היחידה שסעודיה זונחת מאחור, אפילו איחוד האמירויות, "הכלה" של סעודיה במפרץ עד לפני זמן קצר, מוצאת את עצמה כעת נזרקת הצידה לטובת הסער הסוני החדש.

האיחוד וסעודיה, לחמו יחד כנגד השלטון החות'י בתימן מעל לעשור, ויצאו כנגד למלחמה משותפת כתף אל כתף, עד לפני שבועות בודדים, כאשר התגלו אי הסכמות בין היעדים הסעודיים בתימן לבין האמירתים. הסעודים לא נתנו לאמירתם תקופת חסד, או משא ומתן מאחורי הקלעים.
הם התחילו בלהפציץ ספינות ונמלים ששימשו את האמירויות לחימוש שלוחיהן, ואז הציבו אולטימטום בן 24 שעות, ואז הפציצו שוב, רכבים ושיירות לוחמים, עד שהאמירויות הסכימו להיכנע ולסגת, על מנת למנוע סכסוך אקטיבי בין הצדדים. מדובר בלא פחות מהליך גירושים מכוער ופומבי, בין מי שהיו עד לפני רגע, זוג מאהבים.

ההשלכת על ישראל:

צריך לומר את האמת, גם לישראל נורמליזציה עם סעודיה הייתה משמעותית הרבה יותר לישראל לפני השביעי באוקטובר, וגם בישראל הרבה מן הטעם הוצא מהדבר.

איראן הוחלשה, והצורך להקים גוש שירסן אותה צנח פלאים. רף הטינה לישראלים ברחוב הסעודי עלה גם הוא, מה שמציג כל נורמליזציה עם הסעודים בשלב זה כבסך הכל עוד שלום קר, כמו זה עם ירדן או מצרים, שכבר דה-פקטו קיים בין המדינות. והמחירים שהסעודים דורשים מעוררים בחילה בקרב הציבור הישראלי.

הנורמליזציה ככל הנראה לא תתרחש בשנים הקרובות, אפילו לא העשור הקרוב, והמצב צפוי להציב את ישראל וסעודיה בראש שני גושים מתחרים, הסער הסוני החדש, מול ברית המותנים הישראלית-אמירתית.

קשה לדעת אם אינטרסים כלכליים כמו הקו ההודי-ערבי-ישראלי יראו אור יום במקרה הזה, קיים סיכוי כי יוחלף בפס הודי-סורי-טורקי, שאליו לוחצות כעת קטאר וטורקיה.