יום הולדת שמח: עשרה דברים שלא ידעתם על הזמר יעקב שוואקי

מהילד מבית וגן למעמד של אחד הקולות הגדולים במוזיקה היהודית: לרגל יום הולדתו של יעקב שוואקי – עשרה רגעים, תחנות וסיפורים שמספרים את דרכו לקריירה חוצת מגזרים.

1. ירושלמי מלידה – אמריקאי בהתבגרות

שוואקי נולד בשכונת בית וגן בירושלים, אבל כבר בגיל שמונה עבר עם משפחתו לארצות הברית. החיבור בין ירושלים לברוקלין ליווה אותו גם בהמשך – במבטא, בסגנון ובבחירות המוזיקליות.

2. בין מזרח למערב

מצד האב – משפחת חלב הסורית, צאצאים לרב אהרן שוויכה, רבה הראשי של חלב. מצד האם – משפחה חסידית מפולין. החיבור הזה מסביר הרבה מהשילוב בין מזרח למערב בשירים שלו.

3. התחיל במקהלת ילדים

עוד לפני קריירת הסולו, שוואקי היה חבר במקהלת הילדים "פרחי מיאמי”. שם למד במה, משמעת מוזיקלית ובעיקר איך מחזיקים קהל.

4. קריירת סולו אחרי החתונה

רק אחרי נישואיו, ב-2001, יצא לדרך כזמר סולו. האלבום הראשון, "שמעתי", הפך אותו כמעט בן-לילה לשם חם בז'אנר.

5. רשימת להיטים שחצתה מגזרים

במהלך הקריירה צבר שוואקי שורה ארוכה של שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל במוזיקה היהודית והישראלית. בין הבולטים: "רחם", "אם אשכחך", "והיא שעמדה", "לבי במזרח", "מאמין בניסים", "Cry No More","We Are a Miracl" ו"הנר דולק". חלקם הפכו להמנונים באירועים, בטקסים ובחתונות – גם הרבה מעבר לקהל החרדי.

6. לא נשאר רק חסידי

בהתחלה שר בהברה אשכנזית קלאסית, עם שירים ביידיש ואנגלית. עם השנים פנה גם למוזיקה מזרחית, ישראלית ופופ, מבלי לוותר על הזהות הדתית.

7. קיסריה והארנה: חריג בנוף החרדי

שוואקי היה מהזמרים החרדים הראשונים שמילאו קיסריה והיכלי ענק בישראל, כולל מופעים כפולים – רגע ששבר תקרות זכוכית בז'אנר.

8. פרץ גם לקהל הבינלאומי

בניגוד לזמרים רבים בז'אנר, שוואקי ביסס קריירה גם מחוץ לישראל. הוא מופיע דרך קבע בארצות הברית ובאירופה, הוציא אלבומים ושירים באנגלית, וצבר קהל גדול בקהילות יהודיות ברחבי העולם – מה שהפך אותו לאחד הזמרים היהודים הבודדים עם נוכחות בינלאומית מובהקת.

9. הצלחה לצד ביקורת

ההופעות המעורבות והסגנון הפתוח עוררו ביקורת חריפה בחלקים מהעולם החרדי, כולל מכתבי רבנים. אבל שוואקי בחר להמשיך בקו שלו, והקהל הרחב נשאר איתו לאורך השנים.

10. חיים של מוזיקה ותורה

מתגורר בניו ג'רזי, נשוי ואב לשישה, לומד בכולל במקביל לקריירה מוזיקלית בינלאומית. מבחינתו, זה לא סתירה – אלא איזון.