אחת מהמחשבות שישר עולות בראש כששואלים זוגות: מה עשיתם בזמן האחרון בשביל הרווקים? היא המחשבה שבעצם מתכוונים: מתי יצא לכם להכיר להם מישהו?

העניין הוא שלא כל הזוגות באמת מבינים ויודעים איך צריך בכלל להגיש את ההצעות ומתי צריך וכדאי להפעיל יותר שכנוע, כמו גם מתי צריך וכדאי להרפות. כתוצאה מכך הרבה זוגות פשוט מוותרים מראש, בטענה שהם לפחות לא רוצים להרוס. כלומר גם אם הם לא ינסו לייצר חיבורים, לכל הפחות הם לא יעשו נזק.

אבל מאין ספור שיחות שניהלתי עם רווקים ורווקות ומעשרות אם לא יותר פניות שקיבלתי לאחרונה, אני יודע שרווקים ורווקות צריכים הרבה מעבר להצעות: הם צריכים בעיקר כתובת.

מישהו או מישהי שיהיו שם בשבילם ויתנו להם את התחושה שהם יכולים לפרוק ולשחרר ולשתף ורק לא להיתקע לבד עם הבדידות החונקת והמטביעה שלהם.

לא מבינים על מה אני מדבר?

כמה פעמים יצא לכם לחזור לבית או לדירה שלכם ולא לרצות כלום אלא רק לנסות ולמצוא כתובת. כל כתובת בכדי שרק תאזין ותשמע אתכם. זה הכול. מישהו שיסתכל לכם בעיניים ויתן לכם את ההרגשה שהוא שם בשבילכם ולא בשביל לקחת אחרי ההנהונים שלו 500 ש"ח לפגישה.

מישהו או מישהי שיהיו שם ויחבקו אתכם אחר כך. שיעטפו אתכם ויבהירו לכם שאתם לא לבד בעולם.

יודעים כמה רווקים ורווקות יש שהם כבר לא רואים במשפחה שלהם מקור תמיכה, מכל סיבה שלא תהיה? יודעים כמה רווקים ורווקות יש שהם פשוט מרגישים שהם טובעים בכל יום מחדש בלבד שלהם? שהם הכלים והתותחים הגדולים ביותר במקום העבודה שלהם ואז כשהם חוזרים ליחידת דיור שלהם הם מגלים שהם לבד בין ארבעה קירות?

והרווקים והרווקות האלו לא צריכים כרגע כלום. באמת. לא הצעה ולא בטיח.

רק תחושה שמישהו רואה אותם. ומקשיב להם ונותן להם את ההרגשה שהם לא לבד… זה הכול. ואת התחושה הזו יכולים למלא גם זוגות. וגם רווקים ורווקות אחרים. כל מה שצריך זה רק תשומת לב, סולידריות חברתית ובעיקר

לב ענק.

==

אבינועם הרש הוא מחנך ומעביר שיחות להורים ונוער.