פיגוע דקירה בגוש עציון; מחבל ערבי ניסה לרצוח חייל

שמשון

הנשים החרדיות, ברובן, מכסות כל מה שצריך לכסות, דהיינו את את הרגל עד הברך ואת היד עד המרפק, כולל הברך והמרפק, ובבגדים שאינם צמודים כל כך. המושג "צניעות" בימינו השתבש לגמרי. שמים דגש על צניעות הבגדים, וגם הופכים את הצניעות לכיעור. שימת הדגש על צניעות בבגדים היא טעות, כי אשה המכוסה כמו שצריך ומסתובבת ברחובות כל הזמן, או שהיא עובדת במקום ציבורי ובאה במגע תמידי עם גברים, אין לה שום קשר לצניעות, למרות שבגדיה רחבים או שהמראה הכללי שלה הוא מכוער. צניעות איננה כיעור, ואשה יכולה להיות גם יפה וגם צנועה. יתירה מכך, יש חיוב על אשה נשואה להיראות יפה תמיד, כדי שתמצא חן בעיני בעלה (וזה אמור גם כאשר היא יוצאת לרחוב). בגמ' במסכת תענית (דף כג) מסופר על אחד מגדולי האמוראים שאשתו יצאה לקראתו מקושטת, החכמים התפלאו ושאלו אותו הכיצד, וענה להם שכך צריך לנהוג, כדי שיסתכל דוקא עליה. אדם היוצא עם אשתו לרחוב, כשהיא מכוערת יחסית לאחרות ההולכות ברחוב, סופו שיסתכל על אחרות ויבגוד באשתו. כך כתב גם היעב"ץ בהגהותיו למסכת יבמות (דף סג), והמליץ "שלא ישא כעורה... כדי שלא יתן עיניו באשת חבירו". כך גם הגאון רבי אליעזר פאפו זצ"ל בספר "פלא יועץ" (בערך "יופי") כתב ש"ראוי לכל אדם להשתדל לקחת לבניו נשים יפות, כדי שלא יתנו עיניהם באחרת. וכן מטעם זה ילביש את אשתו ויקנה לה תכשיטין ביותר ממה שיש לו, כדי שתמצא חן בעיניו ולא יתן עיניו באחרת". ואחד מגדולי הראשונים בתקופת הרשב"א, רבי אהרן הכהן מלוניל, בספר אורחות חיים (חלק ב', הלכות כתובות) כתב ש"אסור לתלמיד חכם להניח לאשתו שתתנוול אפילו בימי אבלה, כדי שלא תתגנה בעיניו, שמא יכופנו יצרו להתאוות לאשה אחרת". אין שום קשר בין אשה הלבושה בטוב טעם, לבין בנות ישראל בזמן חורבן הבית שהיו מכניסים בנעליים שלהם בקבוקון של בושם, ומתיזות את הבושם על הבחורים כדי לגרות אותם. לפי ההלכה מותר לאשה להתבשם, להתאפר, רק לא בצורה מוגזמת. הפסוק "ואָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלַ‍ִם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה" מדבר על חורבן הבית (שאז כל זה קרה באמת) ולא על העתיד לבוא, זה לא יקרה יותר לעולם, והגאולה תגיע ברחמים גמורים בס"ד. היום רואים התעוררות של תשובה כמעט בכל מקום, ואין שום סיבה לנבואות זעם שכותבים אנשים ממורמרים. נוצר היום מצב שאנשים הנשואים לנשים מכוערות, שלא טוב להם בבית, נותנים דרור לעיניהם להסתכל על כל אחת שעוברת ברחוב, הם רואים נשים יפות וזה משגע ומטמטם אותם, והפתרון שלהם הוא - להלביש את כולם בשקים שחורים וכך לא תהיה בעיה של שמירת העיניים (התפרסמו תמונות של נשים שזורקות את הזבל, ואין שום הבדל בין המראה שלהם לבין המראה של שקית הזבל, כך נראות קומץ הנשים החרדיות שהשתגעו והשתבשה עליהן דעתן, אלה שנקראות "נשות השאלים"). באמת לא מובן לשיטתם מדוע התורה הזהירה "ולא תתורו", ומדוע ספרי הקודש מלאים במעלת וחובת שמירת העיניים, הרי החובה היא על הנשים להיראות כמו אוהלים שחורים מהלכים, וכך אין שום בעיה לגברים... כותב הפוסט משתמש בשפה מלוכלכת מאוד (איני רוצה לחזור על המילים המזעזעות), ולועג ומבזה לגדולי ישראל, וזה לבד מוכיח על טומאת נפשו. המשפט "את הפאות של היום, אף פוסק בעולם לא יתיר" הוא דמגוגיה צרופה; והוא יכול לשכנע רק את מי שלא למד את ספרי הפוסקים שעוסקים בנדון של לבישת פאה נכרית. כי מי שלומד, יודע שגם הפוסקים שכתבו בנושא הזה לפני 500 שנה, דיברו על פאה משיער טבעי, שנראית לחלוטין כמו שיער טבעי, ומאוד קשה להבדיל בינה לבין שיער טבעי. וכמובן שיש נשים שנולדו עם שיער שהוא "גוונים ותלתלים", ומעולם לא שמענו על איסור הלכתי שאוסר על נשים בלונדיניות או מתולתלות לצאת לרחובה של עיר. ובאשר לטענה שנשים מתלבשות בחוץ יותר טוב מאשר מתלבשות בבית, כך הוא טבע האשה, שמתביישת יותר מהעוברים ושבים ורוצה להיראות במיטבה בעיני חברותיה, וגם בגמרא מוזכר החשש "שמא תשלוף ותראה לחברתה ברשות הרבים" (בשבת). ובבית קשה להתלבש במיטב המחלצות כאשר מבשלים ומטפלים בילדים. כתב שר התורה הגאון רבי שלום משאש, רבה של ירושלים: "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן ולכל העולם בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה" (שו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ו). מגוחך ממש לצטט את דברי החפץ חיים בספרו גדר עולם על "צניעות", ולהתעלם משיטתו בספרו "משנה ברורה" שהחלק התחתון של הרגל יכול להיות גלוי לחלוטין, והעיקר שהברך יהיה מכוסה (בימינו מחמירים גם ללבוש גרביים חצי שקופות). שיטתו זו התקבלה על מרבית הפוסקים בימינו, למרות שמחמירים להוסיף גרביים בגלל מנהג רוב הנשים החרדיות. לסיכום, ההחמרה המופרזת בצניעות נובעת ממחלות נפש, משיבוש, מסטיות חולניות, וגורמת לבעיות רוחניות קשות מאוד, כפי שהתבטאו רבני בד"ץ העדה החרדית במכתבם על 'כת השאלים': "אנו מזהירים את נשות ובנות ישראל שאסור להגרר אחריהן ומנהיגיהם, וצריכים להתרחק ממנהיגיהם ומדרכיהם כי סופן אבדון וכליה", וכינו אותן "קבוצת נשים שעקרו דעת תורה מישראל".