קטע וידאו קצרצר עורר סערה ברשתות החברתיות ובאתרי החדשות המגזריים, וגם באלו של המגזר החרדי, וזאת לרגל העובדה שבקטע נשמע הרב אורי שרקי שליט"א אומר את הדברים המפתיעים והפרובוקטיביים הבאים:

"יש פיגועים… צריך להתחזק – במה? בלימוד התורה, בצדקה, בתפילה? – שטויות במיץ עגבניות! מה קשור לפיגועים? אם יש פיגועים צריך להתחזק בקרב מגע, בהגנה עצמית ובהשלטת הריבונות".

רבים טעו לחשוב שהרב שרקי שולל את הדרך היהודית הקלאסית של התחזקות בעת צרה בתורה ובתפילה ולא השכילו להבין שהוא מורה שאין להסתפק בעשייה דתית ריטואלית ושיש לצרף לה את העיסוק המעשי בהתגוננות מפני האויב ובכיבוש ארצנו – וזאת בהסתמך על התפיסה של התורה כתורה חיה המתפרשת על פני כל שטחי החיים, תפיסה שמקורה בבית מדרשו של הראי"ה קוק זצ"ל.

הדברים שחוללו סערה

(צילום: ערוץ מאיר)

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2015/10/הרב-שרקי1.mp4]]]

לעגלה המקרטעת של המבקרים מתוך המגזר הדתי-לאומי הצטרף אתמול גם ר' אמנון יצחק, אדם המשמש אדמו"ר לחוזרים בתשובה רבים. כדרכו בחול, השתלח הלה ברב שרקי תוך שהוא משתמש בשפה בוטה המתאימה יותר לרוכל בשוק מאשר לאדם המתיימר להיות רב. במהלך דרשתו ציטט יצחק את דברי הרב שרקי, אך הפגין חוסר היכרות מעציב עם התפיסה הרחבה של התורה, כמו גם בורות במכמני התורה.

לטענתו, הרב שרקי טועה שכן מאז ומעולם הייתה דרכם של ישראל להתמודד עם צרות רק בעזרת תפילות ולימוד תורה. את דבריו ניסה לתמוך בדברי רמב"ם המפורסמים בהלכות תענית:

"דבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן… אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית. הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים" (א, ב-ג).

"לא שמענו שם", קובע יצחק, "עצה קרב מגע" אלא רק הנחייה לזעוק ולהריע בחצוצרות… אם היה יצחק לומד מעט יותר מכתבי רמב"ם, לא היה טועה טעות כה נואלת. ואלו הם דבריו החריפים של רמב"ם באגרתו הידועה לחכמי העיר מונפלייה שבצרפת:

"וזו היא שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים… ודימו שהם חכמות מפוארות ויש בהן תועלת גדולה, ולא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דמו שאותן הדברים יועילו להם".

אמנם הספרים המדוברים הם ספרי אסטרולוגיה, אך הביקורת של רמב"ם אינה על העיסוק בחכמות של הבל בלבד – אלא בעיקר על כך שעיסוק זה השכיח מאבותינו את הדבר שבו היו אמורים לעסוק כדי להגן על עמם וארצם: טקטיקה ואסטרטגיה צבאיות ומדיניות. אלו המעשים הרעים שבשלם באה הצרה הגדולה של חורבן עולם התורה ואבדן העצמאות המדינית.

יצחק שב ומנסה לסמוך את דעתו בדברי ה' למשה ברגעים שלפני קריעת ים סוף: "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו" (שמות יד, טו). הוא מצטט את הפסוק היטב אך אינו מבין את תוכנו כל עיקר; בעוד שהוא סובר שהפסוק מנחה להסתמך על הנס ועל התפילה באותה שעה קשה, הפסוק דווקא שולל אותם ודורש מבני ישראל ומנהיגם לפעול בכוחם הם – וה' הטוב יסייע בעד המסייעים לעצמם, וכפי שכתב רש"י: "למדנו שהיה משה עומד ומתפלל. אמר לו הקב"ה: לא עת עתה להאריך בתפלה שישראל נתונין בצרה" (שם). בשעת צרה מתפללים אך מעט, ואת עיקר הזמן יש להקדיש לפעולות מעשיות להצלה מן הצרה. גם את הפסוק הקודם, "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (שם, יד), הוא מגייס לשירותו. "לא כתוב שם קרב מגע", הוא טוען, תוך שהוא מתכחש לכך שהפסוק עוסק באירוע חד פעמי, ובכל שאר מלחמות ישראל נהוג היה שילוב ראוי של ספרא וסייפא; גדודי צבא חמוש ומאומן שבקרבו הולכים ארון ברית ה' והכהנים. גם את שמשון הוא "מגייר". לדבריו, "שמשון הגיבור לא היה בעל שרירים", אלא רק "בעל גבורה רוחנית שהשתמש בשמות הקודש"… הוא שכח לציין שגם דוד הפיל את גולית בעזרת שינון משניות ולא בעזרת קליעת אבן למצחו… אין מה לומר. כל השומע יצחק לו.

קל לראות שתפיסתו של יצחק נובעת מכך שהוא אינו משכיל לבקע את חומות הגטו הדתי שבו הקיף עצמו; התורה שלו אינה תורת חיים המקיפה את כל תחומי המציאות – אלא תורה גלותית, "דתית". לצערי, הוא מאלו ש"אין להם אלא תורה", דהיינו "תורה" במשמעות המצומצמת של "לימוד תורה" שאינו כולל עשייה ויישום של הנלמד בכלל תחומי החיים, ועל אלו כבר אמרו חז"ל: "כל האומר אין לי אלא תורה – אפילו תורה אין לו" (יבמות קט, ע"ב), שכן מה שהוא סובר שהוא התורה אינו אלא בבואה מעוותת של התורה המקורית, עיוות שהוא פרי הגלות המרה.

ר' ​אמנון יצחק, לעולם לא מאוחר מכדי לחזור בתשובה! עזוב את הבורות הנשברים שחצבת לך וחזור למקור המים החיים שעזבת – התורה המלאה, זו שמקיפה את כל תחומי החיים. אם תחזיר עימך בתשובה זו גם את קהל חסידיך, תהיה ראוי באמת לתואר "גדול מחזירי הרבים"!