עשרה בטבת הוא יום צום תענית לזכר חורבן בית המקדש הראשון, שבו החל המצור על ירושלים.
הרבנות הראשית לישראל קבעה אותו גם כ"יום הקדיש הכללי" לזכר מיליוני יהודים שנספו בשואה, ויום פטירתם לא נודע. ביום זה נוהגים להדליק נר נשמה, לומר קדיש וללמוד משניות לעילוי נשמתם של קדושי השואה שאין להם יום מיתה מוגדר. מדובר גם ביום צום, עליו הוחלט על מנת להתאבל על חורבן בית המקדש, וגם על אסונות נוספים ורבים שהתרחשו בתאריך הזה.
בפודקאסט סרוגים שעסק בעשרה בטבת הפגשנו בין דור שני לשלישי לשואה (אפרת ושרי קרסנר), אמא ובת, שדיברו על המשמעות של היום הזה. "כילדה לא דיברו בבית על השואה", מספרת שרי קרסנר. "אני חושבת שהם נורא התביישו, השתדלו לא לדבר על זה. קראו להם סבונים, למה הלכתם כצאן לטבח? כעסו עליהם".
"הייתי בן 15 וחצי, נתלשתי ונעקרתי מהבית שלי, כל המשפחה שלי הלכה. כל האחיות וההורים והסבים והסבתות, והדודים, כולם. הוא היה השריד היחיד. והבושה ורגשות האשם היו כל כך גדולים שהם לא רצו לדבר על זה". לדבריה עשרה בטבת הוא יום שראוי להתעסק בו בזיכרון השואה, מכיוון שכאשר קבעו אותו בתאריך המקורי שלו – בכ"ז בניסן, רצו להתמקד במרד הגטאות, ובגבורה. אבל בשואה התרחשה השמדה של העם היהודי, וצריך גם להתעסק בטבח הנורא של יהדות אירופה.
ישנם קולות במגזר הכללי שקוראים להפוך את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בכ"ז בניסן ליום צום, בדיוק כפי שעושים בעשרה בטבת. האם זו הדרך ליצור משמעות לימים מיוחדים שאנחנו לא רוצים לשכוח? "אנחנו צמים בעשרה בטבת ומקשרים את זה לחורבן, אבל לא בגלל השואה. לגביי צום ביום השואה, בעיניי זה לא מוסיף כלום", טוענת שרי קרסנר בשיחה.
לדבריה של שרי קרסנר, יש להמשיך ולהתעסק בזיכרון השואה גם במהלך יום הקדיש הכללי, וכמובן להמשיך לדבר על מה שקרה ליהודים בזמן השואה: "הדרך הכי טובה זה באמצעות עדויות, להראות את מה שעשו ליהודים. להראות את הזוועות. אין דרך אחרת ללמוד את זה".
"יש לנו פה אויבים שמחכים לנו, אסור לנו לשקוט על השמרים. צריך להיות חזקים במקום הזה, באזור הזה, ולהראות לכל העולם. הם חוו את השואה, הם עוברים את המלחמות, את ה-7 באוקטובר ותראו אותם – הם נלחמים. הם מקנאים בנו, כלומר הם רואים בנו. איזה אומץ, איזה תושייה. זה אנחנו ואנחנו צריכים להמשיך להיות כאלה", סיכמה קרסנר.
צילום: מתי נכנס הצום? מתי יוצא הצום? עשרה בטבת תשפ
תגובות