"אני כבר הרבה זמן מרגיש את זה, שירה לא באמת אוהבת אותי" קבע איתן נחרצות

"למה אתה אומר את זה?" שאלתי בתמיהה

"אני מרגיש שאני לא חשוב לה, לא איכפת לה ממני והיא בכלל לא רוצה להיות איתי, אני ממש מרגיש איך היא כל הזמן מתחמקת" ענה

"מה מוביל אותך להגיד את זה?" שאלתי את איתן בעדינות, מנסה להזמין אותו להתבונן פנימה.

"זה פשוט ככה, היא פשוט לא מסוגלת להיות שם בשבילי, היא רק רואה את עצמה….היא פוגעת בי, מנצלת אותי, אני מרגיש כאילו אני איזה משהו פונקציונאלי עבורה וזהו…." ענה איתן

"אתה תמיד חושב עלי ככה, מתייחס אלי כאילו אני האוייבת שלך" אמרה שירה ועיניה דומעות.

"בואו רגע נעצור כאן.

איתן, אני שומעת אותך ורואה כמה כואב לך אבל בוא ננסה לשים סימן שאלה בכל המשפטים שאמרת במקום סימן קריאה ונסתכל על זה כעל סיפור שאולי הוא נכון ואולי הוא לא".

ראיתי את איתן חסר מנוחה כשהצעתי את זה

"מה קורה בתוכך כשאתה שומע את ההצעה שלי?" שאלתי אותו

"זה לא סיפור, זו המציאות שלנו. היא תמיד ככה!" ענה

אני מרגישה שיש פה משהו שמאוד מאיים כשאני קוראת לזה סיפור ובוא ננסה לשאול יחד מדוע חשוב לך להחזיק את המחשבה הזו על שירה? אם אני אקח ממך את התפיסה הזו שיש לך על שירה, מה עלול לקרות לך אם תפסיק להאמין בזה?"

"אם אפסיק להאמין בזה? אני עלול להפגע ממנה שוב" אמר איתן

"איתן, זה אנושי להחזיק בכזה סיפור על שירה.

אני לא מנסה לקחת ממך אותו, אלא להבין יחד: מדוע הוא שם? מה הייעוד שלו? בוא ננסה לשאול יחד כמה שאלות ונברר את זה.

מה זה גורם לך להיות או להרגיש בתוך עצמך שאתה מרגיש שהיא פוגעת ומנצלת אותך ככה?" שאלתי

"זה גורם לי להתרחק, להסגר, להתנתק.

אין בי שום רצון אמיתי להתקרב אליה כי אני יודע שזה יכאב בסוף…." ענה

"בוא נלך רגע לתסריט דמיוני שבו כל העניין הזה ששירה פוגעת ומנצלת לא באמת קורה, מה אתה מדמיין שיקרה לך בקשר?" שאלתי

"אני אתקרב, אפתח, אתחבר…." ענה איתן

"אז מה לדעתך התפקיד של התפיסה הזאת שיש לך על שירה?" שאלתי אותו

"למנוע קשר וחיבור, למנוע ממני להתקרב….אבל למה שאני אעשה כזה דבר?" שאל איתן

"כדי שלא תפגע.

זה מה שקרה לך בעבר, נפגעת, נפצעת עמוק עד שהיית ממש חייב להגן על עצמך.

ומה למדת שהדרך הטובה ביותר לא להפגע?

לא לעשות קשר אמיתי יותר. לעולם לא עוד…" הסברתי

"את האמת, אני מרגישה שגם לי יש כאלה תפיסות על איתן, שהוא לא רוצה מספיק או בכלל שאין לו את היכולת….." הגיבה שירה

"בדרך כלל התפיסות על בן או בת הזוג הם: שהוא לא רוצה, לא יכול או שניהם יחד והתפיסות האלה מתחזקות את מערכת ההגנה הלא יעילה שלנו"

"אני מרגיש שהתפיסות האלה שמרו עלי הרבה שנים" הגיב איתן

"צודק, פעם היה צורך בשמירה הזאת, זו תולדה של צורך אמיתי בעבר.

אבל היום, בקשר שלכם, הוא לא נותן צ'אנס למציאות ואתם לא פוגשים את ההווה אלא רק את העבר שוב ושוב וזה מעגל טראגי של חוסר מפגש וחיבור בקשר".

"אז איך יוצאים מזה? מה עושים?" שאל איתן

"ראשית זיהוי ריפוי מתחיל, נזהה את קווי ההגנה של תפיסתנו את בן זוגנו כלא רוצה או לא יכול,

בעצם מסלפת את המציאות .

זו מערכת מתחוכמת ששומרת עליכם אבל תדעו שהיא אשלייתית"

"אשלייתית?" שאלה שירה

"כן. היא משווקת לכם בעוצמה אדירה שבעזרתה תהיו מוגנים, לא תרגישו את פגועים ונטושים אם תחזיקו בה, אבל מה בפועל קורה?" שאלתי

"אנחנו פגועים ונטושים, זה לא באמת מגן עלינו" ענה איתן

"אז מה עושים?" הוסיף איתן

"נתחיל לתרגל את זה" עניתי

"איתן, אתה תספר לשירה את התפיסה שלך עליה, אבל הפעם כאילו זה סיפור ולא האמת המוחלטת.

שירה, את תקשיבי בלי להתגונן, כי זה סיפור ולא האשמה

דרך העבודה היא קודם כל לזהות ולהכיר בפחדים ובהתנגדות שלנו עם החלטה אמיצה שאני לא מאפשרת יותר לסיפור הישן לנהל אותי.

הדבר הזה הוא הסכמה לתת צ'אנס למציאות ולתת צ'אנס לעצמכם".

כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות.

חנה דיין

טיפול זוגי ופרטני (לנשים) במשברי חיים

פסיכולוגיה יהודית תורת הנפש

קליניקה פרטית בשפלה

אפשרות גם בזום

054-4480705

מייל: hanna.tipul@gmail.com

לכל המאמרים : www.hannad.co.il