בתוך הכאב הלאומי הגדול, סיפורי השורדים שחזרו מהשבי ממשיכים להיחשף ולהזכיר לכולנו את תעצומות הנפש של הגיבורים שלנו. אביטל דקל חן, אשתו של שגיא דקל חן ששוחרר משבי חמאס, פרסמה היום (שלישי) פוסט מרגש וחשוף באינסטגרם, בו תיארה את מסע הייסורים הפיזי והנפשי שעבר בעלה מרגע החזרה ועד לשיקום המיוחל.

"בגוף אני אחלה, שבו – אני רוצה לדבר"

אביטל מתארת את רגעי המפגש הראשונים, כשההכנה המוקדמת על פציעתו של שגיא לא הפחיתה מעוצמת ההלם. "ברגע ששגיא ירד מהרכב, זיהינו את הפגיעה ביד. הוא לא ממש מזיז אותה", היא משחזרת. למרות המצב הקשה, שגיא, ברוח של גבורה, ניסה להרגיע את משפחתו מיד עם הגעתו למתחם ברעים: "חבר׳ה בראש אני ממש בסדר, בגוף אני גם אחלה, עכשיו שבו אני רוצה לדבר אתכם".
אלא שהמציאות הרפואית הייתה מורכבת בהרבה. בבית החולים נחשפה התמונה המלאה: שלוש פלטינות בולטות מהכתף, יד ללא שריר, רסיסים וקליע שנותר נעוץ בגופו. הרופאה שנכנסה לחדר לא הסתירה את תדהמתה: "יש לנו נס שאתה עומד כאן ככה עם הפציעה הזו".

שגיא דקל חן (באדיבות המשפחה)

הטראומה מהשבי: "לא הסכים שירדימו אותו"

אחד החלקים המצמררים ביותר בפוסט נוגע לטראומה שנושא שגיא מהטיפול הרפואי שעבר בעזה. שגיא נותח ביומו הראשון בשבי, אך הפלטינות נותרו בגופו ללא טיפול המשכי. כשהגיע הזמן להוציאן בארץ, שגיא סירב בתוקף להרדמה.

"הדבר הזה ישר העלה בו את מה שעבר שם", כותבת אביטל. "הוציאו את הכל בלי הרדמה. הצרחות והבכי שהיו אחר כך לא השאירו ספק לגבי מה ששגיא עבר בעזה". רק ההבנה שעל מנת לתפקד כאבא עליו לעבור ניתוחים נוספים, הובילה אותו להסכים להליך הכירורגי המורכב בבית החולים. "אני בוכה על העובדה שבאותו יום נוראי היה צריך להיות בחדר ניתוח בעזה לבד, בלי שאף אחד מאיתנו יהיה שם" סיפרה אביטל.
הגיטרה והניצחון הקטן

בתוך המאבק, היו גם רגעים של אופטימיות מהולה בהומור. לקראת הניתוח השני, שכלל השתלת עצם מהאגן לכתף, ביקש שגיא להביא איתו את הגיטרה שקנו לו חבריו. "אמרתי לו: 'נו באמת, אתה לא יודע לנגן וגם אם תרצה אתה לא יכול ביד אחת'", כותבת אביטל, והוא ענה: "שימי, אני צריך את זה לידי".

אביטל לא חוסכת במילים חמות על "המזל שלנו – העם שלנו", ומשבחת את פרופסור ערן ממן וצוותו על הטיפול המסור. היא מתארת את השבועות הארוכים של טיפול צמוד – ממקלחות ועזרה בלבוש ועד לשינוע בכיסא גלגלים, תוך שהיא שומרת על הומור משפחתי: "לא ויתרתי לו על תורנות מדיח בבית".

השיא הגיע לפני ימים אחדים, כששגיא הצליח לראשונה להזיז את היד בכוחות עצמו. "זאת הייתה התרגשות כמו שמתרגשים לראות ילד הולך בפעם הראשונה", מסכמת אביטל בהתרגשות. "שגיא הצליח כנגד כל הסיכויים".