בשעה טובה הגענו לרגע שבו ישראל נדרשת לבחור בין עתיד כלכלי מודרני לבין הסדרים מיושנים, כבדים ובלתי יעילים שנשארו כאן כשריד לתקופה אחרת. מועצות הייצור, ובראשן מועצת החלב, אינן חלק מכלכלה חופשית ואינן תואמות את מבני השוק העולמיים.

הן נולדו מתוך תפיסה של משק מרכזי – תפיסה קומוניסטית מובהקת שפותחה בברית המועצות. שם היא כשלה באופן מוחלט, וקריסתה הכלכלית של המערכת הסובייטית היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שמנגנונים כאלה אינם מסוגלים לייצר צמיחה, יעילות או רווחה לציבור.

לאסוננו, בישראל של 2025 עדיין מתקיים מבנה שמבוסס על אותם עקרונות: גוף מרכזי שקובע מכסות, מכתיב תקרות ייצור, ומסיט את השוק הרחק מהדינמיקה הבריאה של היצע וביקוש. מועצת החלב לא הותאמה לעולם המשתנה, והמשך קיומה רק מעמיק את התלות במנגנונים בירוקרטיים שאינם מייצרים ערך אמיתי – לא לצרכן, לא למשק, ולעיתים אפילו לא לחקלאים עצמם.

כדי להבין מדוע המבנה הזה אינו יכול להמשיך להתקיים, כדאי להתבונן במושגי יסוד של מערכות מורכבות מסתגלות. מערכות כאלה – החל מבתי גידול טבעיים ועד כלכלות מודרניות – מתאפיינות ביכולת להגיב לשינויים, לספוג זעזועים ולהתחדש מתוך אינטראקציות חופשיות בין מרכיביהן. כאשר מערכת ננעלת במבנה קשיח מדי, היא מאבדת את יכולת ההתאמה שלה. במקום להגיב למציאות, היא נשארת מקובעת תוך גרימת נזק עצמי ולעיתים עד לדעיכתה המוחלטת.

זה מה שקורה בענף החלב. במקום מערכת חיה, גמישה ומתפתחת – שבה חקלאים מחדשים, והלקוחות נהנים מתחרות אמיתית – נוצרה מערכת נוקשה, המוגבלת על ידי מכסות ומנגנוני קביעת מחירים שאינם קשורים למציאות הכלכלית. התוצאה ברורה: יוקר מחיה גבוה, עיכוב בחדשנות, ושוק שאינו מסוגל למצות את יכולותיו.
החקלאות הישראלית אינה הבעיה – היא דווקא הנכס. החקלאים בישראל הם בעלי ידע, מיומנות ויכולות טכנולוגיות מהטובות בעולם. הם פועלים בתנאים לא פשוטים, גיאוגרפית וביטחונית, אך מצליחים לייצר תוצרת איכותית ויציבה. מה שמעכב אותם הוא המבנה הרגולטורי שסוגר עליהם במקום לאפשר להם לצמוח. התמיכה שהם זקוקים לה אינה ניהול מרכזי אלא ליווי ממוקד שמאפשר להסתגל לשוק מודרני.

רפורמת החלב מביאה איתה בדיוק את זה: מעבר הדרגתי, אחראי ומבוקר למודל תחרותי, תוך שמירה על החקלאות הישראלית כמרכיב חיוני בביטחון הלאומי והכלכלי של המדינה. היא מציעה לנתק את הכלכלה ממבנים מרכזיים שנכשלו היסטורית ולא מאפשרים למערכת המורכבת של החקלאות והשוק לצמוח באופן טבעי, גמיש ויעיל.

הטענה כי פתיחת השוק תפגע בחקלאים אינה עומדת במבחן המציאות. חקלאים רבים בעולם עובדים בשווקים פתוחים ומצליחים, בזכות חדשנות, גיוון והתייעלות. גם בישראל, כל עוד תינתן תמיכה חכמה וממוקדת לחקלאים עצמם, החקלאים יוכלו לא רק להתמודד עם השינוי – אלא להוביל אותו. הבעיה איננה התחרות; הבעיה היא הקיבעון שמועצות הייצור מייצרות.

הגיע הזמן לומר זאת בצורה ברורה: אין הצדקה להמשך קיומן של מועצות ייצור בישראל. הן אינן מתאימות לכלכלה עכשווית, הן אינן יעילות, והשפעתן על השוק ועל יוקר המחיה פוגעת בציבור כולו. ישראל, המתהדרת בחדשנות ובהובלה טכנולוגית, אינה יכולה להרשות לעצמה לשמר מנגנונים שמקורם באידיאולוגיה כלכלית שנכשלה בעבר ומכשילה את ההווה.

רפורמת החלב היא הזדמנות – לא רק לתיקון ענף אחד, אלא לשינוי תפיסתי רחב. זו הזדמנות להפוך את הכלכלה למערכת מורכבת מסתגלת אמיתית, שבה חופש, יצירתיות ותחרות בריאה מובילים לצמיחה. על המדינה לאמץ את ההזדמנות הזו בנחישות, ולהוביל את ישראל לעתיד כלכלי שאינו כבול במנגנוני עבר שאין בהם עוד צורך.

==

ד"ר אלי רון הוא מומחה למערכות מורכבות מסתגלות, חבר חוג הפרופסורים לחוסן לאומי