פרשת ויצא: ניק קיריוס, נאומי אוסקה, קורי גוף, מרדי פיש. מכירים את השמות האלה? אלה טניסאים שהגיעו לפסגה – ועדיין סבלו מדיכאון ולחץ. ומה המשותף להם ולמתעמלת האגדית סיימון ביילס? הם שיחקו לבד.
כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .
בטניס ובהתעמלות, כשקשה – אין קבוצה שתרים אותך. אין מאמן שיכול לתקן אותך בזמן אמת. אתה לבד עם המחשבות, הלחץ, הטעויות. אין חברים שיחפו על הטעויות שלך. בספורט קבוצתי זה אחרת. קבוצה מגנה, ומחפה. אתה לא לבד עם הטעויות שלך.
פרשת תולדות: ליברפול הולכת בדרכו של יצחק אבינו
3
0
בפרשה שלנו, פרשת ויצא אנחנו רואים משהו דומה, עם ישראל נבנה מ-11 שבטים. בפרשה הקודמת, פרשת תולדות יצחק רצה את גם את יעקב וגם את עשיו, למה? יצחק חשב שהיינו אמורים להיות ‘עם יצחק’… עם שבט עשיו בתוכו. הוא רצה את הרוחני, הפנימי. של יעקב ואת צחק המעשי, והחזק של עשיו.
גם אם הוא טעה לגבי עשיו, הוא לא טעה ברעיון. עם ישראל זקוק לכולנו – גם ליעקב, גם לעשיו. 12 שבטים. 12 כוחות שרובם נולדים בפרשה שלנו. וכולם יחד מרכיבים את נבחרת עם ישראל. אז תגידו – אתם יותר יעקב או עשיו? שתפו את החברים שלכם, תראו להם שגם הם חלק מהנבחרת.
מה דעתך בנושא?
1 תגובות
0 דיונים
"שְׁמַע אַתָּה בְנִי וַחֲכָם וְאַשֵּׁר בַּדֶּרֶךְ לִבֶּךָ"
שלילת יצחק את עשו הינה ברורה באמירתו ליעקב ש"הַקֹּל" (המיית בית המדרש, תפילתו ודיבורו) "קוֹל יַעֲקֹב" (ברוח, באמונה), אבל ["וְ]הַיָּדַיִם" (המעשה) "יְדֵי עֵשָׂו" (מלכתחילה מקולקל בקלקלתו). כלומר שה"צחק" כדבריך של...
שלילת יצחק את עשו הינה ברורה באמירתו ליעקב ש"הַקֹּל" (המיית בית המדרש, תפילתו ודיבורו) "קוֹל יַעֲקֹב" (ברוח, באמונה), אבל ["וְ]הַיָּדַיִם" (המעשה) "יְדֵי עֵשָׂו" (מלכתחילה מקולקל בקלקלתו). כלומר שה"צחק" כדבריך של עשו הינו לדעת יצחק במחשבתו היהודית, תחילתו בשלילה של מעשה, וסופו כמתנצל בתוצאת המעשה השלילי/הטראגי כמי שמתרחק מאחריות ומצדיק את תוצאת מעשיו ומורה שאינו אחראי למעשיו, ובצחק רועם ומתגלגל כמי שאומר בהצדקת עצמו "הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי" כהתנצלות. יש משְׂחקים או עשיות שטובות ונכונות הן כעבודת צוות, כגון לימוד, או עבודת הקודש ובכל המיגוונים, אבל ש"נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד" (הוא גדול הדור). וכולם "בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת" המעידים על יקרותן לבל יאבדו, "וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים" שעברו מדור לדור לבל ישתנו, ואלו פירושי "דִּבְרֵי [ה]חֲכָמִים" המעידים באמיתת 'הרועה האחד', השחקן היחיד, שאינו עושה טעויות, אלא מביא את דברי אלהים חיים שניתנו לָרועה האחד מפי הגבורה, שדברי החכמים המוֹסְרים את דברי הרועה האחד אמורים להיות "כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת" אל ליבו של האדם, [וּּּ]"נְטוּעִים" בתודעת אמונתו בלתי ספק ובלתי פקפוק. ואומר שלמה המלך על התועים והמפקפקים: "אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי, לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ". ולשוא גם בזמנו "בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת", ויועץ הוא למגידי כל דור ודור "יָדֹעַ תֵּדַע פְּנֵי צֹאנֶךָ, שִׁית לִבְּךָ לַעֲדָרִים". ואז תִקָּרֵא 'בֵּן' לה' בברכת אימך "בָּרוּךְ בְּנִי לה'", וְתתקיים בך סוף כל סוף ברכת אביך: "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה", שכן "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב". אבל בשניהם: "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ" - על אחת כמה וכמה.
המשך 15:49 28.11.2025שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
"שְׁמַע אַתָּה בְנִי וַחֲכָם וְאַשֵּׁר בַּדֶּרֶךְ לִבֶּךָ"
שלילת יצחק את עשו הינה ברורה באמירתו ליעקב ש"הַקֹּל" (המיית בית המדרש, תפילתו ודיבורו) "קוֹל יַעֲקֹב" (ברוח, באמונה), אבל ["וְ]הַיָּדַיִם" (המעשה) "יְדֵי עֵשָׂו" (מלכתחילה מקולקל בקלקלתו). כלומר שה"צחק" כדבריך של...
שלילת יצחק את עשו הינה ברורה באמירתו ליעקב ש"הַקֹּל" (המיית בית המדרש, תפילתו ודיבורו) "קוֹל יַעֲקֹב" (ברוח, באמונה), אבל ["וְ]הַיָּדַיִם" (המעשה) "יְדֵי עֵשָׂו" (מלכתחילה מקולקל בקלקלתו). כלומר שה"צחק" כדבריך של עשו הינו לדעת יצחק במחשבתו היהודית, תחילתו בשלילה של מעשה, וסופו כמתנצל בתוצאת המעשה השלילי/הטראגי כמי שמתרחק מאחריות ומצדיק את תוצאת מעשיו ומורה שאינו אחראי למעשיו, ובצחק רועם ומתגלגל כמי שאומר בהצדקת עצמו "הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי" כהתנצלות. יש משְׂחקים או עשיות שטובות ונכונות הן כעבודת צוות, כגון לימוד, או עבודת הקודש ובכל המיגוונים, אבל ש"נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד" (הוא גדול הדור). וכולם "בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת" המעידים על יקרותן לבל יאבדו, "וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים" שעברו מדור לדור לבל ישתנו, ואלו פירושי "דִּבְרֵי [ה]חֲכָמִים" המעידים באמיתת 'הרועה האחד', השחקן היחיד, שאינו עושה טעויות, אלא מביא את דברי אלהים חיים שניתנו לָרועה האחד מפי הגבורה, שדברי החכמים המוֹסְרים את דברי הרועה האחד אמורים להיות "כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת" אל ליבו של האדם, [וּּּ]"נְטוּעִים" בתודעת אמונתו בלתי ספק ובלתי פקפוק. ואומר שלמה המלך על התועים והמפקפקים: "אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי, לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ". ולשוא גם בזמנו "בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת", ויועץ הוא למגידי כל דור ודור "יָדֹעַ תֵּדַע פְּנֵי צֹאנֶךָ, שִׁית לִבְּךָ לַעֲדָרִים". ואז תִקָּרֵא 'בֵּן' לה' בברכת אימך "בָּרוּךְ בְּנִי לה'", וְתתקיים בך סוף כל סוף ברכת אביך: "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה", שכן "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב". אבל בשניהם: "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ" - על אחת כמה וכמה.
המשך 15:49 28.11.2025שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר