דוח המכון הישראלי לדמוקרטיה שהוצא היום (ראשון) מציג תמונת מצב עדכנית על שיעורי שיקולי העזיבה בקרב הציבור בישראל. מהנתונים עולה כי 30 אחוז מהציבור הערבי ו־26 אחוז מהציבור היהודי שוקלים לעבור לחיות במדינה אחרת, באופן זמני או קבוע.

בקרב הערבים, בני גילי הביניים 35 עד 54 בולטים עם שיעור של 34.5 אחוז. בקרב היהודים, השיעור הגבוה ביותר נרשם אצל החילונים עם 39 אחוז, ואחריהם מסורתיים לא דתיים עם 24 אחוז, מסורתיים דתיים 19 אחוז, דתיים 14 אחוז וחרדים 3 אחוז.

הדוח מציין כי הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים בעלי הכנסה גבוהה ובעלי מקצועות בעלי ניידות גלובלית שוקלים עזיבה בשיעורים גבוהים יותר. בקרב יהודים ילידי ישראל, 38 אחוז מבעלי אזרחות זרה שוקלים לעזוב לעומת 25 אחוז ללא אזרחות זרה.

בקרב הערבים, 33 אחוז מבין מי שמעריכים את מצב המדינה כ״רע״ שוקלים עזיבה, לעומת 15 אחוז מבין מי שמעריכים את המצב כ״טוב״. בקרב היהודים הנתונים עומדים על 42 אחוז לעומת 8 אחוז בהתאמה.

הגורמים המרכזיים לשיקולי העזיבה בשתי החברות הם יוקר המחיה, היעדר עתיד טוב לילדים והמצב הביטחוני. בקרב הערבים הגורמים המעגנים להישארות הם הקרבה למשפחה, העתיד המקצועי בארץ וחשש מקשיי הסתגלות בחו״ל. בקרב היהודים מדובר בעיקר בקרבה למשפחה, תחושת מוגנות והרצון שהילדים יגדלו כישראלים.

לגבי יעדי העזיבה, אירופה היא היעד המועדף על 43 אחוז מהשוקלים לעזוב, ואחריה ארצות הברית וקנדה עם 27 אחוז. 14 אחוז מהיהודים ו־20 אחוז מהערבים שוקלים רילוקיישן לצורכי עבודה.

הדוח מציין כי כמחצית מהיהודים ושליש מהערבים השוקלים עזיבה אינם יודעים כמה זמן ישהו בחו״ל, ורק אחד מכל עשרה מהשוקלים מתכנן עזיבה לצמיתות.

הציבור עצמו מביע דאגה מהתופעה: 64 אחוז מהערבים ו־58 אחוז מהיהודים סבורים שהעלייה בעזיבה מסכנת את עתיד ישראל. בעזיבת בעלי השכלה גבוהה, הנתונים עולים ל־73 אחוז ול־64 אחוז בהתאמה. לעומת זאת, 82 אחוז מהציבור רואים בלימודים אקדמיים או איחוד משפחות סיבה לגיטימית לעזיבה. בנושא ההצבעה מחו״ל, 51 אחוז מתנגדים ו־39 אחוז תומכים.

הדוח כולל גם פרק על עולים ממדינות פוסט סובייטיות בין 2014 ל־2025. **60 אחוז** מהם שוקלים מעבר למדינה אחרת שאינה מדינת המוצא, ו־21 אחוז בלבד שוקלים חזרה למדינת המוצא. בקרב צעירים בני 18 עד 34, 77 אחוז שוקלים עזיבה. לפי הנתונים, 78 אחוז מאלה שציפיותיהם מישראל לא התממשו שוקלים לעזוב, לעומת 37 אחוז בלבד אצל מי שציפיותיהם כן התממשו.

הגורמים המרכזיים לעזיבה בקרב קבוצה זו הם המלחמה, המצב הביטחוני ויוקר המחיה, בעוד הגורמים להישארות כוללים תחושת ביטחון פיזי, ערבות הדדית ורצון להישאר קרוב למשפחה.