רב היישוב עפרה על נוער הגבעות: "הם לא חלוצים, הם המעפילים"

רב היישוב עפרה, הרב אחיה בן פזי, מתייחס לדיווחים על מעשי אלימות מצד נערים בהתיישבות כלפי ערבים, ואומר כי לא מדובר בחלוציות חיובית אלא בהעפלה שלילית, וכי מעשיהם מסכנים את מפעל ההתתישבות.

תחת הכותרת "לא בשמנו, ולא בשם ה'", כתב הרב בן פזי לתושבי עפרה אגרת ארוכה המקשרת בין מעשיו של אברהם אבינו בפרשת השבוע 'חיי שרה', לבין הדרך בה צריכים לפעול ביישוב הארץ.

המכתב המלא של הרב אחיה בן פזי

השבת נקרא על אברהם אבינו שקונה בכסף מלא את מערת המכפלה, ועושה זאת לעיני בני חת. אברהם אבינו פועל כך למרות העובדה שהארץ הובטחה לו על ידי ה', וחרף המעמד שלו כמצביא שניצח את ארבעת המלכים ששלטו ביד רמה בכל אזור הסהר הפורה, והיותו נשיא אלקים בארץ.

אברהם אבינו מתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה ויודע כי היא עתידה להינתן לו ולבניו לנחלה. וכפי שקראנו בפרשת וירא בשבת שעברה הוא גם מנחיל לנו את הדרך לירושת הארץ – דרך של צדקה ומשפט.

בין מיישבי הארץ הצעירים בנקודות ההתיישבות החדשות, בחוות המוסדרות ושאינן מוסדרות ובגבעות, ובין רבים מאנשי ההתיישבות הוותיקה יש מחלוקת בנוגע לדרך הראויה ליישב את הארץ בעת הזאת.

היבט אחד נוגע לשאלה מה יכריע את גורל ההתיישבות – גודל השטח בו נחזיק, או גודל האוכלוסיה שתיישב את האדמה. האם עלינו להשקיע בעוד 100 דונם או בעוד 1000 תושבים.

בעניין הזה יש הרבה אמת בשני הצדדים, ו" טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך" . אבל יש עוד שני היבטים קריטיים של המחלוקת, שההתעלמות מהם מטשטשת ומבלבלת את עומק התהום שבין מיעוט קטן האוחז באידיאולוגיה אנרכיסטית ובין רוב מניינה ובניינה של ההתיישבות בחבלי נחלת אבותינו.

ראשונה ניצבת השאלה האם הארץ ניתנה לשרוליק או לעם ישראל. התורה מלמדת אותנו שהארץ ניתנה לנחלה לעם ישראל, ומצוות ירושת הארץ היא מצווה ציבורית. יש מעלה כמובן בישיבה בארץ ישראל גם לאדם יחיד ולכל משפחה, אבל המצווה של ישוב הארץ עניינה להחזיק בארץ כעם שיש לו ממלכה וריבונות.

בעיני חלק מן המתיישבים הצעירים העם לא חשוב, לא מעניין, "אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר ציונו ה' אלקינו". אבל בעיני התורה הכרזה כזו אינה מעשה חלוצי, ואין בה קיום של מצות ישוב הארץ. זו לא חלוציות חיובית, אלא העפלה שלילית. עליה אמרה התורה "אמור להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם" . חמור יותר – "ותמרו את פי ה' ותזידו ותעלו ההרה".

לפעמים נדמה לאדם שהוא פועל מכוח אומה שלמה, או רצון כמוס ונסתר של המון גדול. ובאמת, לא תמיד קל לדעת מתי אדם עושה מעשה חלוצי נכון ואמיתי, אחריו יבואו כבר כולם, ומתי הוא טועה בהערכת המציאות, בהבנת רצון ה', ומסכן את הציבור בחולשות ובשגיאות שלו.

שנית, ולא פחות חשובה, שאלת הדרך אל הערך. בעיני חלק מן המתיישבים הצעירים המטרה של ישוב הארץ מקדשת את האמצעים, ובדרך אל ההר כל האמצעים כשרים. ולא היא! ישוב הארץ צריך להיעשות בדרך של יושר והגינות ותוך הקפדה על נורמות מוסריות גבוהות.

קורה לפעמים שחבורת צעירים עולה ליישב גבעה ונדמה לה שהנה היא מגשימה את חזון הנביאים ומביאה את הגאולה. בשם הבשורה שהם מגשימים כביכול לבדם ובכוחות עצמם מותרת בעיניהם נהיגה מסוכנת ובלי רשיונות, חילול שבת, ומעל לכל – גניבה מתושבים ערבים, מחקלאים ומתיישבים יהודים ומרכוש ציבורי , ויוזמות של תוקפנות ואלימות.

שורשה של הטעות במחשבה שהם הם האומה, חלוציה ומגיניה. ומה שמותר לצבא ומשטרה, כביכול, מותר מקל וחומר לחלוצים האמיתיים של זמננו, הנוער והצעירים מיישבי הגבעות זו טעות נוראה, המביאה למעשים חמורים ביותר, וכן יש בה גם סכנה למפעל ההתיישבות ולבטחון הלאומי של עם ישראל בארצנו.

מותר לחלוק על מדיניות הממשלה, ועל הקו שמובילים ראשי המתיישבים ביהודה ושומרון. אפשר להשפיע, ומותר גם לנקוט פעולות עצמאיות. אבל – גם לצעירים עם אידיאולוגיה אסור לחצות גבולות. קו עדין וסמוי נמתח בין מעשים אנרכיסטיים של הצתת פחים ליד בית ראש הממשלה מצד
אנשי שמאל ובין הצתת רכבים ליד בית תושבי כפר ערבי מצד נערי ימין. אלה כמו אלה מסכנים את היחד, את הציבור והריבונות, ובקנאותם מסלקים את השראת השכינה מתוכנו.

מאברהם אבינו נלמד לקרוא בשם ה', מתוך אמונה גדולה בה' א- ל עולם, ללכת בדרך של טוב וישר ולעשות צדקה ומשפט, ונזכה להרחיב את אחיזתנו בארץ, להעמיק את שורשיו של עם ישראל כולו בנחלת אבותיו, וגם להאיר לעיני הגויים את דרך ה'.

"כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו" בברכת התורה והארץ הטובה ובתפילה לאור ה' וגאולה שלמה, אחיה בן פזי".