סיפור אמיתי שמופק לספר ואחר כך לסרט, תמיד מרתק. יתרה מכך, סיפור שקשור לאמא שעושה הכל למען ילדיה מוסיף נופך משלו, ועוד יותר כשמדובר באמא יהודייה. וזה בדיוק הסרט החדש שיעלה בסוף החודש לאקרנים בארץ, אחרי הצלחה גדולה בצרפת – היה הייתה אמא שלי.

צפו בטריילר – היה הייתה אמא שלי:

הבטחה שלא נשברת: לידתו של רולאן והמאבק הראשון

בשנת 1963 ילדה אסתר את רולאן, הבן הצעיר במשפחה יהודית-צרפתית גדולה. רולאן נולד עם פגם ברגל שמנע ממנו לעמוד, אבל בניגוד לדעת כולם, מבטיחה אסתר לבנה שהוא יוכל ללכת ושיהיו לו חיים נפלאים. מאותו רגע, מקדישה אסתר את חייה להגשמת הבטחתה.

רולאן פרז מספר על הסודות מאחורי הסרט

הסופר וגיבור הסרט רולאן פרז מספר על הסרט ומה שעומד בעצם מאחוריו: "עד שאימי הלכה לעולמה לא דיברתי מעולם על הנכות שלי. לאחר מותה רציתי לספר את הסיפור כמחווה לאימי וכמחווה לכל הנשים השקופות, שעושות הכל למען הילדים שלהן. רציתי לתת להן כוח ותקווה ולתבל הכל בהומור של אימי".

"אבל היה לי סוד נוסף שמנע ממני לספר את הסיפור. פגשתי את הזמרת סילבי ורטן מבלי שהיא ידעה על התפקיד החשוב שהיה לה בחיי. חששתי שהיא תחשוב שהמצאתי את כל הסיפור הזה ותתייחס אליי כמו אל גלן קלוז ב'חיזור גורלי'. לפני מותה סיפרה אמי את הסיפור לחברתי הטובה, סופי דברן, למרות שאסרתי עליה לעשות את זה. להגנתה היא אמרה לי: 'אמרת לי לא לספר לסילבי, לא לסופי.' וסופי סיפרה לסילבי".

חיים מאושרים בדירת דיור ציבורי בפריז

"אמי מעולם לא אמרה את המילה 'נכות'. גרנו בבית מאושר בדיור ציבורי ברובע ה-13 בפריז. בגיל 5 עדיין זחלתי וביליתי את אחר הצהריים עם אמי והשכנות שלה. אימי, אסתר פרז, הייתה מנהיגת הבניין. היו לי אחים ואחיות נהדרים, אב אוהב ואמיץ, הכל נראה לי נורמלי".

"אמא שלי הייתה מאוד מצחיקה ותכננה את החיים לכל ששת ילדיה. אימי התכחשה למציאות. כשהיא הבינה שהרפואה לא תוכל לסייע לי, היא פנתה לתפילות וחיכתה בעקביות ובאמונה שלמה לנס. היא הייתה קצת שמנמנה אבל תמיד טענה שכל נהגי המוניות מפלרטטים איתה כי לעיתים היא נראתה כמו השחקנית קלאודיה קרדינלה, ולעיתים כמו סופיה לורן".

ההערצה והמבוכה מהאמא הבלתי נלאית

"היא עיצבה את השיער שלה בתסרוקות כמו שחקנית בסדרה 'שושלת'. היא תמיד חתכה אנשים בשיחה ונכנסה לדבריהם ושיקרה ללא הרף למען מטרות צודקות, כלומר בעבור ילדיה. היא שינתה דברים רבים, היינו נבוכים ממנה אבל לא יכולנו שלא להעריץ אותה. היא תמיד נראתה כמו גיבורה מסרט".

"שלוש שנים עברו מפרסום הספר ליציאת הסרט, נראה שאימי עדיין מושכת בחוטים".

הדרך המהירה להפקה

עוד לפני שהספר פורסם, ממשיך ומספר פרז: "נתתי את כתב היד למפיקה סופי טפר, והיא ביקשה לרכוש את הזכויות. במקביל, מפיקה מחברת 'גומון' שמעה אותי מדבר על הספר בתוכנית רדיו, השתיים התחברו ויצאו לדרך. הכל התרחש במהירות הבזק".

"הכל החל בעצם כספר", מספר פרז. "כתבתי את הספר כמשל חביב, כשיר הלל לחיים, אבל כשראיתי את הסרט הבנתי את הממד העל-טבעי במאבק של אמי, אסתר. חשבתי שהיא בלתי נכנעת והבנתי שבמציאות היא שיחקה באש. הבנתי שהייתי מאוד קרוב לצו הרחקה ממשפחתי, שיספקו לי מכשיר שמיעה ושאהיה נכה כל חיי. אבל לאמי היה ניצוץ אלוהי".

התחייה על המסך

"לילה בקטי, שמשחקת את אימי, גרמה לי לשכוח אותה. הן לא נראות אותו הדבר בשום צורה ויחד עם זאת היא הביאה את הבסיס, את השורש של אימי, והחזירה אותה לחיים בעוצמה יתרה".

סילבי ורטן כמקור השראה ותקווה

"כילד, במשך השנה וחצי בהן הייתי מטופל", מספר פרז, "הייתי במיטה מול הטלוויזיה, המבט שלי נמשך למבט בעיניה של סילבי ורטן, לתנועות שלה, לבגדים שלה. למדתי לכתוב ולקרוא עם השירים שלה. היא הייתה התרופה שלי ונשארה הדבר שמגן עליי. אני לא חושב באובייקטיביות כשמדובר בה, אני יכול לטעון שהיא שרה טוב יותר ממריה קאלאס, אני שמח בכל השמחות שלה ושמח בכל הצלחה שלה. הייתי יוצא לדו-קרב עבורה. כל משפחתי מכירה את שיריה בעל פה. שירה האהוב עליי ביותר הוא 'לא אני לא אותו דבר' ואני יכול לומר שתודות לה, אני לא אותו דבר".

היה הייתה אמא שלי, 102 דקות בצרפתית עם תרגום לאנגלית ועברית. מהנה, מרתק ואנושי מאוד.